תודה לצוות במחלקה נוירולוגית

תודה לצוות היקר במחלקה נוירולוגית, ד"ר נור, לילה, ויעל,

ברצוני לעצור לרגע, לקחת נשימה, ולכתוב מילים שלא תמיד נכתבות אבל חייבות להיאמר!

אבי פונה לבית החולים באמבולנס, עם חשש לשבץ מוחי. אלו רגעים שבהם הזמן מקבל משמעות אחרת. רגעים של חרדה, חוסר ודאות, דאגה עמוקה למשפחה שלמה שמוצאת את עצמה בבת אחת תלויה לחלוטין באנשים זרים, בתקווה שהם ידעו, ירגישו, ויפעלו נכון. וכאן, במחלקה הנוירולוגית, פגשנו צוות שהוא הרבה מעבר למקצועיות רפואית. פגשנו אנושיות במובן הכי עמוק שלה.

ד"ר נור, לילה, ויעל, שלושה שמות שאני בוחר לציין במפורש, כי יש משמעות לשמות. מאחורי כל אחד ואחת מכם עמדו ידע, ניסיון, שיקול דעת, אבל לא פחות מכך: רגישות, הקשבה, סבלנות ונוכחות אמיתית.

מהרגע הראשון היה ברור שאנחנו בידיים טובות. לא רק בגלל הבדיקות, ההחלטות והתגובה המהירה, אלא בגלל הדרך, הדרך שבה הוסבר לנו כל שלב, הדרך שבה נשאלו שאלות ונענו בכבוד. הדרך שבה ראיתם לא רק “מקרה רפואי”, אלא אדם. והדרך שבה גם אנחנו, המשפחה, קיבלנו מקום בלי שנצטרך לבקש. יש נטייה טבעית לראות בתי חולים דרך ציוד, נהלים ומערכות. אבל ברגעי אמת, מה שבאמת מחזיק אותנו הם האנשים, והצוות הזה הזכיר לנו עד כמה המשמעות של מקצועיות אמיתית היא שילוב של ידע רפואי עם לב פתוח.

אתם נמצאים בחזית. פוגשים אנשים ברגעים הכי פגיעים של חייהם, ולמרות העומס, הלחץ והשחיקה – בחרתם להיות שם באמת.

חשוב לי שיידעו: צוותים כמו שלכם הם לא מובנים מאליהם. המחלקה הנוירולוגית הזו היא עדות חיה למה שמערכת בריאות ציבורית יכולה וצריכה להיות.

זהו מכתב תודה, אבל גם מכתב הוקרה, וגם תזכורת – לכם ולכל מי שקורא, שמאחורי כל תפקיד יש שליחות.

תודה מעומק הלב על המקצועיות, על האנושיות, על זה שברגע קריטי לא רק טיפלתם, אלא גם החזקתם.

בהערכה גדולה ובהוקרה עמוקה,

א.א