לפתוח את הלב

שיטות הצנתור 

כיום קיימות שתי גישות עיקריות לביצוע צנתור: 

• צנתור המתבצע דרך עורק באזור המפשעה (עורק פמורלי).
• צנתור המתבצע דרך עורק באזור פרק היד (עורק רדיאלי).

השיטה השכיחה ביותר בישראל כיום (עדיין) היא שיטת הצנתור דרך עורק באזור המפשעה הדורשת זמן אשפוז ארוך יחסית, מתוכו מספר שעות ללא תזוזה, וגורמת לחוסר נוחות רב למטופל.

בשונה משיטה זו, שיטת הצנתור דרך היד היא מסורבלת פחות, מחייבת אשפוז קצר יותר, אך דורשת מיומנות גבוהה במיוחד מהמצנתר בשל העובדה שהחדרת הצנתר לעורק הראשי דרך היד מחייבת מעבר דרך מספר רב של כלי דם צרים ומפותלים יותר.

למרות הקושי הנ"ל, מציין ד"ר אהרון פרימרמן, מנהל יחידת הצנתורים ומי שהנחיל בדבקות את השיטה ב"הלל יפה", יש לשיטת הצנתור דרך היד יתרונות רבים:
 

ראשית, בניגוד לשיטה השכיחה של ביצוע צנתור בעורק המפשעה, אין צורך לשכב מספר שעות ללא תזוזה לאחר ביצוע הפעולה.

שנית, תהליך ההבראה מהיר יותר, כואב פחות ואינו מצריך בהכרח אשפוז. בעיקרון, אדם שעבר צנתור דרך היד יכול "לקום וללכת" מיד בתום הפעולה, כך שמשך ההשגחה עליו לאחר הצנתור קצר יותר.

למעשה, טוען ד"ר פרימרמן, ההבדל העיקרי בין השיטות הוא באיכות החיים של המטופל, הבדל משמעותי ביותר לכל הדעות.

לאחרונה נמצא, במחקרים מרובי משתתפים ברחבי העולם, כי בזכות הגישה הרדיאלית המיושמת בזמן אוטם שריר הלב ("התקף לב"), יש פחות דימומים באתר הכניסה לעורק הרדיאלי יחסית לאתר הפמורלי. כתוצאה מכך יש ירידה משמעותית בתחלואה ובתמותה בחולי אוטם שריר הלב המצונתרים בגישה הרדיאלית לעומת אלה המצונתרים בגישה הפמורלית. 

אז איך עושים את זה? 

לפני הפעולה מולבש למטופל מעין שרוול על היד ונעשה קיבוע המבטיח חוסר תזוזה של היד ללא מאמץ למטופל. לאחר ביצוע פעולת הצנתור, ומיד בסיומה, הצינורית שהוחדרה לעורק ושימשה נתיב לכניסת הקטטרים נשלפת אל מחוץ לגוף ואתר הדקירה נסגר על ידי תחבושת לוחצת מיוחדת המוסרת אחרי מספר שעות. בדרך כלל מבוצע הצנתור ביד ימין, שהגישה אליה נוחה יותר למצנתר, אלא אם כן יד ימין נמצאה כלא כשירה לביצוע הצנתור.

כאמור, הגישה החדשה דורשת אורך רוח והחלטיות. זאת, בצירוף דרישה כי המצנתר יהיה בעל הכשרה מיוחדת לכך וכי הוא פיתח את המיומנות המיוחדת להצליח.

את היישום בשיטה לצנתור דרך פרק היד החלו במרכז הרפואי הלל יפה לפני כשש שנים, ומאז הפכה לשיטה העיקרית בשימוש. כ- 90% מכלל הצנתורים הנעשים בהלל יפה נעשים בשיטה זו. והמספר בעלייה. הסיבות לכך שעדיין נעשה שימוש בשיטת הצנתור דרך המפשעה הן לרוב בעיקר סיבות רפואיות כגון עורק רדיאלי קטן ומפותל או עם נטייה להתכווצות (ספאזם), חולים לאחר ניתוח מעקפים, חולים במחלות מסוימות ועוד. עם זאת, במרבית המטופלים משתדל צוות המחלקה לעשות שימוש בשיטת הצנתור דרך פרק היד.

לסיכום: גישת הצנתור כלילי בגישה רדיאלית (דרך היד) היא גישה שהולכת ומתפתחת. הגישה מחייבת מיומנות רבה של המצנתר ועקומת למידה ממושכת גם של המצנתר וגם של הצוות הסיעודי התומך.

לגישת הצנתור באמצעות עורק רדיאלי יתרונות רבים מבחינת שביעות הרצון של המטופלים והמטפלים כאחת, כמו גם פחות סיבוכים באזור החדירה לעורק, קיצור זמן האשפוז וכנראה אף סיכוי לירידה בתחלואה ובתמותה בזמן אוטם שריר הלב.