"הכי קטנה אבל לוחמת גדולה"

"כל כך חיכינו ורצינו אותה", מתארים בעיניים לחות משמחה והתרגשות מוחמד וחנאן מחאג'נה, תושבי אום אל פחם, כשלידם נחה בשלווה ביסאן, לבושה בבגדים חגיגיים רגע לפני השחרור מהפגייה של המרכז הרפואי הלל יפה. "ההיריון עבר בסדר", ממשיך מוחמד לספר, "עד שבסקירת מערכות בסוף השבוע ה-22 להריון, הרופא אמר לנו שהוא רואה שכבר יש פתיחה של צוואר הרחם והפנה אותנו מידית לחדר מיון".

מהמיון עברה חנאן מידית להשגחה ביחידה להריון בסיכון. לאחר מספר ימי אשפוז, כשהיא בשבוע 23 להריון  ומספר ימים (הריון תקין אורך כ-40 שבועות בדרך כלל), זיהו הרופאים שפתיחת צוואר הרחם הולכת ומתקדמת, וחנאן בעצם כבר במצב של כמעט לידה. לאחר התייעצות, החליטו המומחים, באופן חריג, לתת לחנאן זריקה לשם הבשלת ריאות התינוק (לרוב, זוהי זריקה שאינה ניתנת בשבוע שכזה), והיא הועברה לחדר לידה. שם, שוב בדילמה רפואית ובהחלטה משותפת עם ההורים, ילדה חנאן את בתה הבכורה בלידה רגילה.

"לא היה צינור שהיא לא הייתה מחוברת אליו", מספר מוחמד, "היא הייתה שלושה שבועות בסכנת חיים ממשית, ואנחנו היינו בחרדה עצומה. הצוות בפגייה היה מדהים ותמך בנו לאורך כל הדרך באופן שאני בכלל לא יודע איך לתאר. מלבד הטיפול הרפואי המדהים של ד"ר סילביה פולדי, ד"ר ארז נדיר, ד"ר עמית הוכברג וד"ר מיכאל פלדמן, כל האחיות ביחידה היו פשוט מדהימות. מלבד זאת, הייתה לצדנו כל העת גם העובדת הסוציאלית קרן חליבה, שפשוט 'הצילה' אותנו. היא לימדה אותנו איך להתמודד נפשית עם המצב הקשה, איך לתמוך זה בזה, ובעיקר איך להיות שם לצד בתנו, ולהתקדם עקב בצד אגודל בכל הסיטואציה המלחיצה הזאת".

ד"ר מיכאל פלדמן, מנהל מחלקת פגים ויילודים במרכז הרפואי הלל יפה, מדבר על ביסאן כלוחמת קטנה: "התינוקת הזאת, שנולדה בשבוע כל כך מוקדם ושרדה למרות כל סטטיסטיקה שלילית הידועה בספרות המקצועית, שוחררה לביתה במצב התפתחותי שמוגדר, מבחינתי, כמצוין. לא רואים הרבה כאלו בעולם שלנו. פגים שנולדים בשבוע הזה בעלי סיכוי של כ-40% הישרדות, ובקרב השורדים קיים סיכוי מאוד גבוה לסבול מבחינה נוירולוגית והתפתחותית לכל החיים. עבור הצוות שלנו, שתמיד משתדל לעשות את כל מה שניתן בשביל המטופלים הזעירים שלנו, לראות אותה משתחררת הביתה, במצבה הפיזי והנוירולוגי, מהווה ניצחון קטן וסיפוק גדול. כמובן שהיא תצטרך להיות במעקב, אבל זה נכון לגבי כל פג שמשתחרר לביתו מכל בית חולים".

בבית, באום אל פחם, כבר מחכה כל המשפחה לביסאן והוריה, ולמרות הדרך הארוכה – שלושה חודשים בפגייה והרבה לחצים, הוריה בטוחים שזאת הקטנה – גדולה תהיה. צוות הפגייה מצטרף לתקווה הזאת, בלב שקט.

צוות הפגייה עם ההורים וביסאן ביום השחרור