זוגיות בין שני רופאים היא כזאת שמתמרנת בין שתי קריירות תובעניות הכוללות תורניות, דרישות נוקשות של מטופלים וזמני היעדרות ארוכים בשל כוננות או הקפצה לבית החולים.
לקראת ט"ו באב מספרים ד"ר אורי חדש, מומחה לכף רגל וקרסול במערך האורתופדי, וד"ר סילביה פולדי, רופאה בכירה במחלקת יילודים ופגים – שניהם עובדים מזה מספר שנים יחדיו במרכז הרפואי הלל יפה – על ניהול זוגיות באותו מקום עבודה.
"הכרנו לפני 18 שנה בלימודי הרפואה בהונגריה", מספרת ד"ר פולדי. "מאז עברנו דרך ארוכה יחד, בכל מובן. היום אנחנו גרים בקיבוץ להבות חביבה ומגדלים שתי בנות מקסימות בשם מאיה (בת 13) ודנה (בת 10). הזוגיות שלנו עברה את מבחן הלימודים, הכוננויות, התורניות והשעות הרבות שמחייב מקצוע תובעני כמו רפואה מבחינת השקעה".
משתדלים לא לדבר על עבודה בבית. ד"ר חדש וד"ר פולדי
"מכיוון ששנינו רופאים, יוצא לנו לפעמים לטפל אחד בשני", מחייך ד"ר חדש. "לדוגמה, לפני מספר חודשים טיפלתי בה אחרי נפילה, וכשהיא הייתה בהריון אפילו הרכבתי לה פעם עירוי כשהתייבשה. גם יצא לה לעשות לי בדיקת דם, אבל בעקרון, אנחנו פשוט הולכים לרופא המשפחה כשצריך. חוץ מזה, במהלך שנות נישואינו היינו צריכים לזגזג בתיאום ימי עבודה, מבחינת הבנות ועוד. אני לא יודע אם זה היה יותר קשה מאשר אצל זוג רגיל, אבל זה בהחלט יותר קשה 'להקפיץ' אותי או אותה לגן אם הילדה חולה ואני כרגע בתורנות בית החולים. אבל מסתדרים".
ומה לגבי עבודה משותפת בבית החולים? דווקא בבית חולים הם בקושי נפגשים, עובדים במחלקות שונות ועם מטופלים שונים. ד"ר חדש מבלה הרבה מאוד במרפאה ובחדרי הניתוח, ואילו ד"ר פולדי נמצאת בפגייה ובתינוקייה, שני תחומים ומקומות שלא נפגשים בשגרה מבחינה מקצועית. או כמו שהם מגדירים זאת, "אנחנו נפגשים בבית".
בסימן ט"ו באב, מה העצה של שניהם לחיים זוגיים בריאים? "לא לדבר על עבודה בבית ולשים את המשפחה בעדיפות ראשונה, גם אם זה לא קל".