מחקר: נשים בסכנה גבוהה יותר למות מדקירות סכין

המחקר, אשר בוצע על ידי רופאים מהמערך הכירורגי של המרכז הרפואי הלל יפה ובשיתוף המכון הארצי לרישום טראומה ע"ש גרטנר, סקר וניתח נתונים כפי שהתקבלו מכלל מרכזי הטראומה השונים במדינת ישראל, ביניהם "הלל יפה". המחקר כלל את כל מקרי הדקירות משנת 1997 ועד 2016 בהם אושפזו הנדקרים. מתוך 9,173 מקרים שנאספו, 8,745 מקרים היו דקירות גברים ו-428 דקירות נשים.

במהלך המחקר, בו נבחנו נתוני פציעה כתוצאה מפגיעות סכין בקרב נשים וגברים לשם שיפור צורת הטיפול הנדרשת בעת הצורך, גילו החוקרים כי שיעור התמותה בקרב נשים שנדקרו גבוה פי ארבעה מאשר בגברים, וכי כ-95% מדקירות הנשים נעשו בבתיהן, לעומת מעל ל-90% מדקירות הגברים, שהתרחשו במקומות ציבוריים. פרופ' בוריס קסל, מנהל המערך הכירורגי במרכז הרפואי הלל יפה, שניהל את המחקר: "עם השנים אנו עדים לכך שהפציעות בקרב נשים חמורות יותר ולכן עלינו לבחון מחדש את סוג הטיפול הנדרש".

"מטרת המחקר הייתה לבדוק מהן הפציעות השכיחות ביותר כתוצאה מדקירות סכין, הן בקרב נשים והן בקרב גברים, ואת מידת חומרתן, ובהתאם לתוצאות, לבחון אם סוג הטיפול המקובל כיום אכן תואם למצב הפגיעה", מציין פרופ' בוריס קסל, מנהל המערך הכירורגי של המרכז הרפואי הלל יפה. "במחקר שמנו דגש על פציעות נשים והשערתנו הייתה שפציעותיהן הפכו להיות חמורות יותר מאשר בגברים, עד לכדי סכנת חיים ממשית, ולכן יש צורך להיערכות נכונה הכוללת התערבות כירורגית. על מנת לאמת את התצפית הקלינית, ביצענו מחקר השוואתי מקיף בין נשים לגברים בנוגע לפציעות סכין, שכלל את סוג הפציעות, חומרתן, היכן נעשות ומהו אופן הטיפול הדרוש", מוסיף פרופ' קסל.

האלימות גואה, הנשים משלמות את המחיר

על אף שהמחקר בא לבדוק, בראש ובראשונה, אם ההיערכות הרפואית בטיפול בפציעות סכין בקרב נשים וגברים נכונה ואם יש צורך בטיפול שונה בין שני המינים, הרי שהתוצאות שקיבלו החוקרים הפתיעו במקצת גם אותם: חומרת הפציעות כתוצאה מדקירות הסכין בקרב הנשים היו קשות ואנושות הרבה יותר מדקירות הגברים. הדקירות אצל הנשים היו מורכבות יותר מכל הבחינות. הן נזקקו ליותר ימי אשפוז, ניתוחים וטיפול נמרץ. 18% מהנשים סבלו מפציעות מסכנות חיים, לעומת 11% בקרב הגברים. כ-15% ממקרי הדקירות בקרב הנשים היו פציעות חזה ובטן, שלרוב מוגדרות כפציעות קשות, לעומת 10% בקרב הגברים. עוד נמצא כי כל אישה חמישית נזקקה לאשפוז מעל לשבוע ימים עקב פציעה חמורה, פי שניים לעומת גברים (בגברים הסטטיסטיקה היא 1 ל-10). עוד עלה במחקר כי 17 מתוך 428 ממקרי הדקירות של הנשים הסתיימו במוות, דהיינו כ-4% מסך המקרים, בעוד שבקרב הגברים שיעורי התמותה עמדו על 1% (זאת למרות נתון מדאיג כשלעצמו, של 8,745 מקרי דקירה בקרב גברים).

הבדל נוסף שנמצא הוא במיקום הגיאוגרפי בו התרחש מקרה הדקירה. כ-95% ממקרי הדקירות בקרב נשים התרחשו בבית, סביבה שאמורה להיות מוגנת ובטוחה. לעומת זאת, מעל ל-90% ממקרי דקירות הגברים התרחשו במקומות ציבוריים. עוד נמצא כי פציעות ידיים בקרב גברים היו גבוהות פי שניים מאשר בנשים, דבר המצביע על חוסר היכולת של הנשים להתגונן מול התוקף.

והמסקנות הן?

פציעות סכין בקרב נשים פוגעות יותר במערכות החיוניות של הגוף מאשר בגברים. אחוז הפציעות המוגדרות כמסכנות חיים גבוה יותר, לכן, מבחינה קלינית, יש לבחון מחדש את הגישות הטיפוליות הקיימות. "על הרופאים לגלות ערנות רבה יותר לאופן הטיפול בפציעה מסוג זה לאור אופיין המדרדר והקשה של פציעות אלה. גם מהבחינה החברתית, לא ניתן להתעלם מהתוצאות המדאיגות של המחקר, שהוכיחו בבירור כי דקירות נשים אינן נעשות במטרה להפחיד או לאיים עליהן, אלא במטרה מכוונת להרוג. לדעתי, זוהי מסקנה מפחידה למדי, שמעידה על החברה בה אנו חיים, וחייב להימצא לה פתרון הולם ולמגרה ככל הניתן", מסכם פרופ' קסל.