מה לא נאמר על נשים שעוברות טיפולי פוריות? שזה קשה, שזה מלחיץ, שהשינויים ההורמונליים עשויים להשפיע על מצב הרוח, כמו גם התוצאות הלא מוצלחות של הטיפול, שאת מרגישה שהגוף "בוגד" בך ולא נותן לך את מה שאת כל כך כמהה לו – ילד בריא.
"הכול נכון ולמעלה מזה", מציינת מנהלת היחידה להפריה חוץ-גופית (IVF) ד"ר עינת שלום-פז, "אבל בל נשכח שיש, פעמים רבות, צד נוסף למשוואה – הצד הגברי. לעתים רבות, בגלל שהנשים הן אלו שנדרשות למרבית הפעולות המורכבות, ואולי בגלל שהגברים מבטאים פחות את החשש, הלחץ, והכמיהה, הם גם מקבלים פחות תשומת לב בתהליך, במיוחד נוכח העובדה שהטיפולים המוצעים לבעיות זרע לא מאוד מגוונים".
מחקרים ונתונים מראים שכמעט 50% מטיפולי הפוריות הם על רקע אי פריון הגבר, ולכן לא ניתן להתעלם מכך שלא מעט גברים שמגיעים ליחידה מעלים תהיות, ציפיות, אכזבות ותקוות, בדיוק כמו בנות זוגן, רק שהם לא תמיד מדברים על זה.
לטובת הגברים הנמצאים בטיפולי פוריות ריכזנו שש שאלות ותשובות שד"ר שלום-פז נתקלת בהן לא מעט בהקשר לאי פריון הגבר.
1. האם סטרס (לחץ נפשי על רקע סיבות שונות) משפיע על פוריות הגבר?
הלחץ במהלך המסע אל ההורות עלול להשפיע על תהליך הטיפול בעיקר דרך התפקוד המיני. מבחינת תהליכי ייצור הזרע הלחץ פחות בא לידי ביטוי, אולם כיוון שבמהלך טיפולי פוריות בן הזוג יידרש לתת זרע במועד מסוים שלא נוכל להתכונן אליו זמן רב מראש (בדרך כלל, 36 עד 40 שעות לפני מועד השימוש בזרע), אנו נתקלים לעתים בקושי במתן זרע בהינתן "זמן פקודה". לפעמים יש ירידה בנפח הזרימה ביום הטיפול ובן הזוג יתקשה לתת מנה נוספת של זרע. "ישנם מצבים בהם נאלצנו להקפיא ביציות כי הגבר לא הצליח לתת זרע", מציינת ד"ר שלום-פז, "אבל זה משהו פתיר. רצוי להיות ערים לתופעה ולא לחשוב שזה מצב שמעיד על אין-אונות".
2. האם איכות זרע אינה נפגעת ונשארת אחידה בכל גיל?
ספירת הזרע עשויה להשתנות בין בדיקה לבדיקה, אבל בדרך כלל השינויים אינם קיצוניים. הגיל אינו מרכיב משמעותי באיכות הזרע, אבל אורח חיים, הרגלים ומחלות שונות המתפתחות לאורך החיים עשויות להשפיע על איכות הזרע. העלייה בגיל הגבר עשויה להיות קשורה בפגמים ביציבות ה-DNA של הזרע, דבר שעלול להביא ליותר הפלות, גם אם הושג הריון. ישנם מחקרים המראים כי קיימת עלייה בסיכון לאוטיזם ובעיות בעצמות, אבל קיימים גם מאמרים שסותרים זאת.
3. יש הטוענים שבשנים האחרונות ספירת הזרע ואיכותו בכלל האוכלוסייה נמצאות במגמת ירידה. האם זה נכון?
לאורך השנים אכן נרשמת ירידה באיכות הזרע. הדבר נקשר להרגלים כגון עישון, שימוש בסמים, תזונה לקויה, השמנת יתר, ריבוי פרטנרים ומחלות זיהומיות ושימוש במכשירים פולטי קרינה כגון טלפון נייד ומחשבים ניידים. לא תמיד ניתן להצביע על מקור הבעיה, אבל לכ-50% מהגברים המגיעים ליחידת ה-IVF סיבת אי הפוריות היא על רקע איכות הזרע. ההמלצה היא להימנע מכל הנזכרים מעלה. "יתר על כן", מבקשת ד"ר שלום-פז, "הקפידו לשמור על אורח חיים בריא, תזונה בריאה ולהתעמל. ופנו לייעוץ בכל מקרה שבו נצפתה בעיה".
4. מדוע נאסר על קיום יחסי מין/אוננות במהלך טיפולי פוריות?
במהלך בירור אי פריון, בעת שהגבר נשלח לבצע בדיקת זרע ההוראה היא להימנע מקיום יחסי מין שלושה עד חמישה ימים לפני הבדיקה. הסיבה: הצורך לקבל מקסימום נפח וריכוז של תאי הזרע הנאגרים במערכת המין הזכרית. לעומת זאת, במהלך טיפולי הזרעה או הפריה לא מומלץ להשאיר זרע זמן ממושך בתוך המערכת (דהיינו, להימנע מקיום יחסי מין תקופה ארוכה מדי), כי אז מקבלים אחוז זרע לא חי גבוה, שגם הוא משבש את הבדיקה. הרעיון הוא לקבל תוצאה מדויקת שתיתן תמונה אמיתית על איכות הזרע.
"אנחנו יודעים שלעתים קרובות דגימת זרע שנייה באותו יום יכולה להיות טובה יותר מהראשונה. זה כשלעצמו מסביר את העובדה שבמהלך טיפולים אין סיבה להימנע מקיום יחסי מין, אלא אם קיימת סיבה לכך מצד בריאותה של האישה", מציינת ד"ר שלום-פז.
בטיפולים עדיף תמיד זרע טרי ולא קפוא. זרע טרי עקרונית טוב יותר מזרע קפוא, משום שבמהלך ההפשרה של זרע שהוקפא חלק מהתאים לא שורדים את ההפשרה כראוי. אבל, אם דגימת הזרע תקינה, אזי אין הבדל בין זרע קפוא לטרי בהכרח. כך, למשל, לאורך שנים משתמשים בזרע קפוא מתרומת זרע, ובאופן כללי, אין בהקפאה משום פגיעה באיכות הזרע. גם גברים שמסיבות טכניות לא מסוגלים לתת זרע במעמד השאיבה או ההזרעה, יכולים, בתיאום מראש ובתשלום, להקפיא את הזרע שלהם לשימוש עתידי.
5. האם ההורמונים שנוטלת האישה במהלך הטיפולים מורידים בהכרח את החשק המיני שלה?
"בגדול, הם לא אמורים", מציינת ד"ר שלום-פז, "אבל ישנם מחזורי טיפול שבהם האישה מקבלת תרופות לדיכוי המחזור, שעשויות לשבש את החשק המיני. יתר על כן, הסטרס המלווה לכל טיפול, בתוספת הזרקות יומיומיות וחרדה מהתוצאות – כולם סיבות מספקות לשינויים בחשק המיני אצל האישה". בעניין הזה, ההמלצה העיקרית היא סבלנות.
"מה שחשוב לא פחות", מסכמת ד"ר שלום-פז, "הוא לזכור שאתם לא לבד בסיפור. אנחנו משתדלים לענות על הצרכים של האישה, ואנחנו לא שוכחים את הגבר. אפשר להיעזר בפסיכולוגית הרפואית ביחידה, בקבוצות התמיכה לזוגות שאנחנו עורכים, או גם בשיחה עם הרופא המטפל על הבעיות והתהיות שעולות. ועוד דבר קטן שכדאי לזכור – כשמגיעים לרגע הזה, כשמחזיקים את הילד על הידיים – שוכחים הכול. וזה בדוק".