לא ממש פורים: המחלה שמתחפשת להפרעת אכילה

"אנחנו פוגשים אותם יותר ויותר בשנים האחרונות", מציינת ד"ר יעל קופלמן, מנהלת המכון לגסטרואנטרולוגיה של המרכז הרפואי הלל יפה, "אנשים צעירים, בגילאי 20-30, לפעמים יותר מבוגרים, שבמשך שנים סובלים מתופעות של הקאות, קושי בבליעה וקשיים באכילה. לפעמים הם שותים הרבה מים בכדי שתתאפשר הבליעה, לפעמים הם מקיאים אחרי הארוחה בגלל שהם מרגישים שמשהו 'תקוע להם בגרון'. כשהתופעות מחמירות והם מגיעים לחדר מיון בדחיפות בגלל תחושת מחנק ומזון התקוע בוושט, במצב של 'לא לבלוע לא להקיא', דווקא אז הם עשויים להיות מאובחנים באופן שישנה את חייהם, יסיר מהם את הסטיגמה של 'הפרעת אכילה', ובעיקר יאפשר להם טיפול במחלה הזאת - הדלקת האאוזינופילית של הוושט - מחלה כרונית, שהתופעות שלה עלולות להתפרש כהפרעת אכילה, בדרגות חומרה שונות. לא מחלה שמחה לפורים, אבל בהחלט מחלה ש'סובלת מתת-אבחון, תוצר של אי-הכרה שלה, וכאמור, של תופעות שנראות כמו משהו אחר".

איך מזהים את המחלה?

בדלקת אאוזינופילית של הוושט מצטברים ברירית תאים לבנים מסוג אאוזינופילים. אלה הם תאים שמופעלים בזמן אלרגיה. המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל ילדות או בגרות (יותר בבנים מבחינת אחוזים), ונמשכת שנים עד שהיא מתגלה. מי שסובל מהדלקת הספציפית הזו יתלונן על קושי בבליעה ואירועים חוזרים של היתקעות מזון מוצק בוושט.

"בקרב ילדים, ההורים ירגישו שהילד לא אוכל כמו שצריך ו'עושה צרות באכילה' באופן תדיר, או שיהיה סלקטיבי למאכלים מסוימים שהוא מרגיש יותר נוח איתם", מסבירה ד"ר קופלמן. "בקרב מבוגרים יותר, התלונות יכולות להידמות גם לאלה של מחלת רפלוקס (עליית חומצה מהקיבה לוושט), עם תחושת צרבת, כאב בטן, או אי-נוחות במרכז בית החזה. אך המרכיב המרכזי המעורר חשד לדלקת זו הוא הקושי בבליעה והיתקעות המזון".

גם בילדים וגם במבוגרים התסמינים לא ספציפיים, אף על פי שהם קשורים לאוכל, אך הם "באים והולכים", והחולה מצליח להסתדר איתם, בדרך כלל על ידי בליעת מים או הקאה, ואז ממשיך הלאה כאילו אין כלום. עם זאת, לדלקת, להקאות ולקשיי הבליעה ישנן השלכות על דופן הוושט, שעם השנים נעשית דקיקה יותר, מצולקת, ועם היצרויות הגורמות להיתקעות גושי מזון, וזוהי, כאמור, הסיבה לכך שהאדם מגיע לקבלת טיפול דחוף.

"המחלה שכיחה יותר בקרב אנשים שסובלים מתופעות אלרגיות כגון אסטמה, רגישויות בעור, נזלת אלרגית, רגישויות למזונות ולתרופות, ועוד", מסבירה ד"ר קופלמן, "ומה שככל הנראה מפעיל אותה הוא אלרגן כלשהו הנמצא במזון או בסביבה".

יש לציין כי בעבר הלא רחוק המחלה לא הייתה מדוברת בקהילה הרפואית וכמעט שלא הייתה מאובחנת. בשנים האחרונות המודעות לנוכחותה ולצורך לזהותה עלתה מאוד. חוקרים ניסו לקשר בין אורח החיים והרגלי התזונה לבין עלייה בשכיחות המחלה, ובדקו באילו ארצות המחלה נפוצה יותר, והאם יותר בעיר או יותר באזורי הכפר, אך העובדות בעניין זה אינן חותכות. בכל מקרה, ברור שרגישות בכלל, ורגישות למזונות בפרט, היא הסיבה לדלקת, כך שמאוד ייתכן שלעלייה בהתייצגות המחלה הזו בעשורים האחרונים יש קשר לאורח החיים והתזונה המודרניים ולחשיפה לאלרגנים חדשים.

אבחון וטיפול – איך ומתי?

האבחנה למחלה יכולה להיעשות בדרך אחת ויחידה - בדיקה עם אנדוסקופ (גסטרוסקופיה) ונטילת ביופסיות מהוושט. לכן, אם החולה לא יפנה להתייעצות בעניין זה, ולא יעבור בדיקת גסטרואנטרולוג – לא ניתן יהיה לאבחן אותה.

"הכי גרוע זה לפגוש את האנשים האלו אצלנו רק במצב של 'הגיעו מים עד נפש'", מסבירה ד"ר קופלמן, "הם כבר התרגלו למצב הזה של הקאות ומסתובבים עם תסמינים שרק הולכים ומחריפים, מבלי שפגשו קודם לכן רופא בעניין זה. הם לא מבינים שזו באמת מחלה שניתן לטפל בה, והסביבה שלהם חושבת שהם סתם מתלוננים ו'אוהבים לנסות להקיא'. בעוד שהבעיה במעבר המזון בוושט אמיתית".

החדשות הטובות הן שמרגע שהמחלה מאובחנת, יש טיפול שמטרתו הפחתת החשיפה לאלרגן בסיוע התאמה תזונתית, הרגעת הדלקת בוושט והפסקת התסמינים באמצעות תרופות הכוללות תכשיר נגד חומציות ותכשיר סטרואידים מקומי לוושט. תבחיני אלרגיה שונים עשויים לזהות את האלרגן על מנת להוציא אותו מסביבת החולה או מתפריט התזונה שלו. דהיינו, במקרים מסוימים אולי לא תהיה החלמה מלאה, אבל בהחלט ישנו טיפול המונע את כל התופעות ואת החרפת המחלה.

אז מה עושים?

ההמלצה של ד"ר קופלמן פשוטה – אם משהו ממה שנכתב לעיל נשמע לכם מוכר בואו להיבדק במכון לגסטרואנטרולוגיה. אפשר לפנות אלינו בדוא"ל או בטלפון. ציינו שזה בהמשך לכתבה וקבעו תור לפגישת ייעוץ. לפגישה יש להגיע עם מכתב רופא משפחה המסכם מצב רפואי ועם טופס התחייבות של המבטח הרפואי.

לפרטים נוספים במכון הגסטרואנטרולוגי: באמצעות טלפון 04-7444680, או בדוא"ל: [email protected]