טיפולים חדשניים בסרטן השחלה

קיימים מספר סוגים של סרטן השחלה, השכיח ביותר הוא סרטן שחלה אפיתליאלי, המופיע בכ-90% מהחולות ואופייני לנשים לאחר גיל הפסקת הווסת, סביב שישים. מקור הגידול בסוג זה הוא בדופן החיצונית שמכסה את השחלה, ובחלק מהמקרים, בקרום של חלל הבטן (קרום הצפק). אולם, עבודות שפורסמו בשנים האחרונות מראות כי חלק ניכר מגידולי השחלה האפיתליאליים מתפתחים מתאים טרום-ממאירים שמקורם בחצוצרה.

היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן שד ו/או שחלה, והופעת מחלה בגיל מוקדם יחסית, יכולים לרמז על נטייה מוגברת לסרטן השחלות בשל תסמונות גנטיות, כשהעיקרית בהן קשורה למוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2. אצל נשאיות של מוטציה בגנים אלו, קיים סיכון של בין 25% ל-50% לחלות בסרטן השחלות במהלך החיים, וכן סיכון של בין 60% ל-80% לחלות בסרטן השד. גם גברים יכולים להיות נשאים של מוטציות אלו. גברים אלה נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן השד או למחלות אחרות כמו מלנומה או סרטן הלבלב. אחוז הנשאיות של גנים אלו מבין חולות סרטן שחלה עומד על כ-20%. בנשים ממוצא אשכנזי שחלו בסרטן שחלות השיעור גבוה יותר ויכול להגיע ל-30%-40%.

נכון להיום, אין כל בדיקה יעילה לגילוי מוקדם של סרטן השחלה. עם זאת, בנשים בסיכון גבוה לסרטן שחלה מומלץ על מעקב סדיר, אחת לחצי שנה, הכולל בדיקת רופא נשים, אולטרה-סאונד אגן ובדיקת דם לסמן CA-125. המידע החדש, שעל פיו חלק ניכר ממקרי סרטן השחלה מקורם בחצוצרה, הוביל לשורה של מחקרים שבודקים אם ניתן יהיה להגיע לגילוי מוקדם באמצעות לקיחת דגימה של החצוצרות, אך הנושא עדיין נמצא בחיתוליו.

מחלה חמקנית

התסמינים הראשונים של סרטן שחלה קשורים בהימצאות מסה באגן ו/או בבטן היכולה לגרום ללחץ על איברי הבטן השונים ולתסמינים שונים כמו נפיחות בבטן, כאבים או לחץ בבטן, עצירות או שלשולים, שינויים בהרגלי היציאה כמו דחיפות במתן שתן, וכן לעלייה או ירידה פתאומית במשקל. אף אחד מתסמינים אלו אינו ספציפי לסרטן השחלה ורובם יכולים להופיע ללא קשר אליה. נמצא ששילוב של מספר תסמינים יכול להעלות את ההסתברות לאבחנה של סרטן שחלה ולכן מומלץ לפנות לבדיקה רפואית במידה שתסמינים אלו משמעותיים ומופיעים באופן ממושך.

כאשר מתעורר חשד לסרטן השחלה המטופלת צריכה לעבור הערכה ראשונית, שכוללת בדיקה פיזיקלית כן בדיקת אולטרה-סאונד אגן. במידה שישנם ממצאים חשודים תעבור המטופלת בדיקת CT בטן ואגן וכן בדיקת דם לסמן CA-125. סמן אונקולוגי זה עולה במרבית המקרים של סרטן שחלות אפיתליאלי, אולם חשוב לשים לב שהוא יכול לעלות גם במספר מצבים נוספים, ולכן לא מומלץ לבצע את הבדיקה אלא במסגרת מעקב של נשים בסיכון גבוה או אם הבדיקות הראשונות העלו חשד לסרטן השחלה.

פריצת דרך במחקר ובטיפול

הטיפול המקובל בסרטן השחלות, ברוב המקרים, הוא שילוב בין טיפול כירורגי וטיפול כימותרפי. הטיפול הכירורגי כולל כריתת רחם, שחלות וחצוצרות במטרה להגיע להסרה מלאה של הגידול, ללא עדות לשארית המחלה בסיום הניתוח. לאחר הניתוח, מומלץ להתחיל בטיפול כימותרפי, פרט למקרים נדירים יחסית, שבהם התגלה הסרטן בשלב מוקדם מאוד של המחלה.

לעתים לא ניתן לבצע הסרה מלאה בניתוח מכיוון שקיימת מעורבות משמעותית של אברי האגן והבטן ופיזור לאיברים מרוחקים. אצל נשים שלהן יש שארית מחלה בסיום הניתוח, מומלץ לאחרונה על הוספת טיפול ביולוגי באבסטין, המעכב את גדילת כלי הדם שבגידול ונמצא כמשפר משמעותית את ההישרדות ללא מחלה במטופלות אלה.

במקרים אחרים לא ניתן כלל לנתח את החולה בשל מצבה הירוד באבחנה, או בשל פיזור מפושט של המחלה. במקרים אלו מומלץ על מתן טיפול כימי (3-4 מחזורים) לפני הניתוח. רוב החולות מגיבות לטיפול הראשוני, אך אצל כ-75% מופיעה הישנות של המחלה, בדרך כלל בחלל הבטן, ואותן נשים נזקקות לטיפולים כימיים נוספים ובחלק מהמקרים גם ניתוח.

לאחרונה פותחו טיפולים ביולוגיים חדשים לסרטן, שמטרתם לעכב את מנגנון תיקון ה-DNA בתא ולגרום למוות של התא הסרטני. בתאי הגוף ובתאי הסרטן קיימים שני מנגנונים עיקריים לתיקון נזקים ב-DNA. הראשון הוא מנגנון ה-BRCA והשני ה-PARP. בנשאים למוטציה ב-BRCA מנגנון תיקון ה-DNA אינו פעיל בגידולים הממאירים. במקרים אלו, עיכוב מנגנון ה-PARP יפגע ביכולת התא לתקן פגמים ב-DNA ויוביל למוות של תאי הסרטן. המחקרים הראשונים בדקו את יעילות הטיפול במעכבי PARP בחולות סרטן שחלה נשאיות של מוטציה ב-BRCA שאצלן היתה חזרה של המחלה, והטיפול ניתן עם סיום הטיפול הכימי (טיפול אחזקה). מחקרים אלה מצאו שטיפול במעכבי ה-PARP בחולות אלו, הביא לשיפור משמעותי בהישרדות ללא המחלה, עם תגובה ארוכת טווח בחלק מהנשים. בנוסף, נמצא ששיעור תופעות הלוואי של תרופות ביולוגיות אלו נמוך יחסית.

בעקבות מחקרים אלו הוחלט להכניס לסל התרופות בישראל תרופה ביולוגית מעכבת PARP, לחולות סרטן שחלה אפיתליאלי עם הישנות מחלה. עבודות שנעשות בימים אלו בוחנות אם שילוב של מעכבי PARP עם טיפולים ביולוגיים אחרים ישפר את יעילות הטיפול בתחום זה, אך המחקר עוד בתחילת דרכו.