שש עובדות שכדאי לדעת על HIV

מחלת האיידס נגרמת על ידי נגיף בשם HIV שפוגע במערכת החיסונית עד שהיא נחלשת, כושלת, ומפסיקה להגן על הגוף. המחלה המדבקת התפשטה במהירות, גרמה למותם של מיליונים ברחבי העולם, ובשנות ה-80 נחשבה כמגיפה שאין לה מרפא והידבקות בה משמעה גזר דין מוות. בתחילה תויג הנגיף בעיקר עם הקהילה ההומוסקסואלית, אך מזמן כבר ברור שהוא יכול להגיע לכל חלקי האוכלוסייה, ללא הבדל מין, גיל, דת או נטייה מינית.

בשנת 1996 נרשמה פריצת דרך משמעותית מבחינה רפואית – טיפול תרופתי משולב, הידוע בכינוי "הקוקטייל", המורכב מתרופות שמעכבות את קצב התרבות הנגיף. הטיפול הזה הפך את האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית שניתנת לטיפול. מסיבה זו, כבר לא מקובל להשתמש במונח "מחלת האיידס" אלא במושג – אדם שחי עם HIV.

לרגל יום האיידס הבינלאומי מציגה ד"ר שרון רייספלד, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ובמרפאת HIV של המרכז הרפואי הלל יפה, שש עובדות שחשוב לזכור לגבי איידס:

1. הידבקות: הדבקה בנגיף HIV מתרחשת רק במגע בין נוזלי גוף, לדוגמה, ניתן להידבק על ידי מגע עם דם, זרע, הפרשות מהנרתיק, שלייה וחלב אם (כלומר במגע מיני, עירוי דם, לידה והנקה). לא ניתן להידבק בנגיף דרך נוזלים אחרים, כמו רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן או צואה. מגע בעור שלם (שאינו פצוע) אינו מדבק. לא ניתן להידבק גם באמצעות לחיצת יד, חיבוק, נשיקה צרפתית, כלי אוכל משותפים, ישיבה על אותה אסלה או שימוש במגבת משותפת. לא ניתן להידבק באמצעות בעלי חיים, גם לא מעקיצת יתוש.

2. מניעה: אחת הדרכים היעילות והחשובות ביותר למניעת הדבקה היא שימוש בקונדום בקיום יחסי מין מכל סוג שהוא. דרך זו יעילה גם במניעת מחלות אחרות המועברות במין, ששכיחותן עולה בשנים האחרונות בארץ ובעולם. דרך נוספת היא שימוש בתרופות כנגד הנגיף סביב מגע מיני לא מוגן (PrEP), שיטה שהוכחה כמפחיתה את הסיכון להדבקה במידה שמדובר בסיכון גבוה. עם זאת, זה מצריך מעקב קבוע כדי לוודא שאין הדבקה בנגיף ה- HIV ובמחלות מין אחרות. חשוב לדעת שהטיפול הזה נכלל בישראל בסל הבריאות.

3. זיהוי ואבחון: לא ניתן לזהות אם מישהו חי עם HIV או איידס על פי מראה חיצוני. הדרך היחידה לאבחן זאת היא באמצעות בדיקה ספציפית למטרה זו של גילוי הנגיף. בדיקת דם יכולה לזהות את הנגיף מספר שבועות מרגע ההדבקה, אולם במידה שהיה מגע בסיכון גבוה, נוכל לומר באופן ודאי שלא הייתה הדבקה רק לאחר שישה חודשים. כשליש מהאבחנות של HIV בישראל נעשות בשלב מתקדם יחסית של המחלה, כאשר ישנה כבר פגיעה במערכת החיסון בגוף והופעה של מחלות שמעלות את החשד לאיידס, מה שאומר שצריך לשפר את האבחון המוקדם ולעודד אנשים להיבדק, בעיקר בצמתים חשובים כמו הריון, פרטנר/ית חדש/ה ביחסי מין, הופעת מחלת מין אחרת ועוד. כמובן שככל שהאבחנה תעשה מוקדם יותר ומי שנושא את הנגיף יטופל מהר יותר, כך צפויים לו פחות סיבוכים ומחלות זיהומיות.

4. תגובה מידית: ישנם מקרים מסוימים שבהם מגע מיני לא מוגן או חשיפה לדם נחשבים מגע בסיכון גבוה ודורשים התייחסות מיידית להפחתת הסיכון להדבקה. במקרה שהחשיפה או המגע התרחשו טרם חלפו 72 שעות, יש לפנות מיד לרופא המטפל או ישירות למלר"ד (חדר מיון) בכדי להתייעץ ולשקול אם יש צורך בטיפול מונע (PEP). טיפול כזה, כאשר יש הצדקה רפואית, אם יינתן מוקדם וקרוב ככל האפשר למגע, ניתן למשך ארבעה שבועות ומפחית למינימום את הסיכון להדבקה בנגיף.

5. טיפול: הטיפול חשוב מאין כמותו מכמה סיבות. קודם כל ולפני הכול - מי שמטופל יזכה לתוחלת חיים מלאה כמעט כמו אדם ללא HIV. בנוסף, הוא יפחית את הסיכון לסיבוכים הנובעים מהנגיף עצמו, ומזיהומים ומחלות נלוות המופיעות בשכיחות גבוהה באנשים עם HIV, בעיקר אם הם ללא טיפול תרופתי. בנוסף לכך, נשא של הנגיף שמקבל טיפול תרופתי יעיל והדוק, והווירוס (הנגיף) מגיע למצב שהוא בלתי מדיד בדם שלו (undetectable) , כלומר הוא ברמה כל כך נמוכה שלא ניתנת למדידה בבדיקת דם - אינו מדבק. מכאן, בין היתר, החשיבות באבחון מוקדם וטיפול מהיר. הדבר נכון וחשוב גם בנשים הרות - אישה בהריון שהיא נשאית ומקבלת טיפול יעיל והנגיף בדמה בלתי מדיד - אינה מדבקת לעובר. כל אישה בהריון, בשלב התכנון או לכל המאוחר בשליש הראשון, צריכה להיבדק לנגיף ה-HIV בכל הריון מחדש, כדי שאם תתגלה כנשאית, תקבל טיפול תרופתי מידי ולא תדביק את העובר.

6. סימפטומים: כשליש מהחולים עשויים לפתח מחלת חום בלתי ספציפית בשבועות שלאחר ההדבקה. המחלה הזו יכולה להיות מלווה בתסמינים, קרי כאב ראש, גרון, פריחה, כאבי פרקים, הגדלת בלוטות לימפה ועוד, והיא חולפת מעצמה תוך ימים עד שבועות. בשאר המקרים לא יופיעו סימפטומים ומי שנדבק לא יוכל לחשוד בכך, אלא אם ייבדק באופן יזום לשלול מחלות מין בכלל ו-HIV בפרט. אם מופיעים זיהומים לא שגרתיים או זיהומים בשכיחות גבוהה באדם בריא בדרך כלל, זה עלול להיות הסימן הראשון שמדובר ב-HIV ויש לקחת בדיקה לאימות או לשלילת אבחנה זו.