לא על רגל אחת: על מניעה וטיפול בכף הרגל הסוכרתית

בכל שנה מאבדים כ-6 מכל 1,000 חולי סוכרת רגל בעקבות סיבוך שמוביל לכף רגל סוכרתית

הסיבה העיקרית בעולם לקטיעת רגליים שלא כתוצאה מחבלה היא מחלת הרגל הסוכרתית. נתון מדהים נוסף הוא ש- 20%-15% מכלל חולי הסוכרת יפתחו או מפתחים סיבוך שתוצאתו היא הרגל הסוכרתית. רק בישראל ישנם כיום כ- 400,000 חולי סוכרת, ובכל שנה מאבדים כ-6 מכל 1,000 חולי סוכרת רגל בעקבות הסיבוך. מדי שנה עוברים בארה"ב למעלה מ- 50,000 חולים סוכרתיים קטיעה של גפיים כתוצאה מסיבוכי מחלת הסוכרת, או ליתר דיוק כתוצאה מבעיה של כף רגל סוכרתית.

"סוכרת היא אחת המגפות של העידן המודרני שהפגיעות האפשריות הנלוות לה רבות מספור", מסביר ד"ר מקסים גורביץ', מנהל המרפאה לכף רגל סוכרתית ואורתופד בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול, במחלקה אורתופדית ב' במרכז הרפואי "הלל יפה". "כאמור, סיבוך נפוץ אחד הוא נושא הפגיעה בכף הרגל של המטופל".

ממה נובעת הפגיעה דווקא בגפיים התחתונות?

"מחלת הסוכרת פוגעת בכלי דם גדולים וקטנים גם יחד. הפגיעה בכלי דם גדולים (כגון עורקי שוק וירך) גורמת לסתימתם ופוגעת באספקת הדם לכף הרגל. באופן ברור, ישנה השלכה של פגיעה בזרימת הדם בכלי הדם הקטנים הממוקמים באזור כף הרגל והקרסול. לפגיעה בזרימת הדם לאזור זה מתלווית פגיעה עצבית שמתבטאת באיבוד תחושה באזור כף הרגל, ואיבוד היכולת להגן על הרגל מפני מפגעים חיצוניים. הפגיעה העצבית גם תורמת לאיבוד של יכולת ויסות אספקת הדם לגפה, המהווה קרקע פורייה להיווצרותם של פצעים שהגוף מתקשה להתמודד איתם. מכאן ההידרדרות למצב של התפתחות זיהומים עמידים ונמק שיביא לאיבוד הגפה עלולה להיות מהירה".

ההסלמה במצב – מחלת ה"שרקו"

אחד הסיבוכים הקשים ביותר של כף הרגל הסוכרתית היא תסמונת בשם "ארתורופתיה ע"ש שרקו" (ובקיצור – "שרקו"). תסמונת זו גורמת לעיוות והרס של הקרסול וכף הרגל בחולים סוכרתיים, והיא נוצרת עקב פגיעה מהותית במערכת העצבים, כך שהיא אינה יכולה להעביר בצורה תקינה אותות חשמליים למפרקים שונים בגוף. התוצאה היא, כאמור, הרס של המפרק ואיבוד הצורה של כף הרגל והקרסול.

כיום אין עדיין הבנה מלאה של איך בדיוק מתרחש התהליך, אך תוצאותיו הם הרס מבני של הקרסול וכף הרגל והיווצרות עיוותים קשים אשר גורמים לחוסר תפקוד הרגל, הופעת אזורי לחץ, פצעים, זיהום ובסופו של דבר איבוד הגפה.

הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים מנוגדים – אצל חלק מהחולים הפגיעה תהיה בלתי מורגשת, כלומר החולה לא יחוש כאב, מגע או חום סביבתי בגפה הנפגעת. לעומת זאת, אצל אחרים פגיעת ה"שרקו" תתבטא בכאבים והרגשת שריפה בגפיים. מצב של אי יכולת להבחין בטמפרטורת הסביבה עלול לגרום לפגיעות בגפה (מים רותחים, פגיעות של עצמים חדים בהליכה, חתכים ועוד) שהחולה לא ישים לב אליהן והן רק יילכו ויחמירו עם הזמן.

ד"ר גורביץ' מציין כי אחד מכל ארבעה חולי סוכרת סובל או יסבול מפגיעה עצבית היקפית.

לחולים במחלת ה"שרקו" (אם כי לא רק להם) מומלץ לבצע מדי יום בדיקה עצמית של כף הרגל לאיתור פצעים חדשים שנוצרו. פעולה זו, לצד שימוש בנעליים מתאימות, יכולה לסייע במניעת סיבוכיה הקשים של המחלה. כמובן שאבחון מחלת ה"שרקו" דורש התערבות מיידית וטיפול מורכב שיכול לכלול גיבוס הרגל, ביצוע ניתוחי תיקון העיוות ואף הרכבה ניתוחית של מקבע חיצוני לרגל.

כך תטפלו בכף הרגל הסוכרתית

כמו כמעט בכל המלצה לחולי סוכרת, גם בנושא הטיפול בכף הרגל הסוכרתית, הטיפול הראשוני הנדרש הוא איזון של מצב הסוכרת ומניעת הופעתם של גורמי סיכון נוספים כגון טרשת עורקים, לחץ דם ועוד. אלו שהופיעה אצלם בעיית כף הרגל הסוכרתית חייבים, כפי שצוין לעיל, לעבור בדיקות לאיתור פצעים בכף הרגל על בסיס יומי. מדובר גם בבדיקה עצמית וגם בבדיקה על ידי גורם טיפולי מוסמך כגון אחות מתחום הסוכרת, פודיאטר או אורתופד. אם אכן מתגלים פצעים שכאלו, יש להשתמש באמצעי חבישה מתאימים, להסתייע בטיפול תרופתי אנטיביוטי ובתרופות מרחיבות דם שיינתנו על ידי הרופא המטפל, ובמידת הצורך אף לבצע התערבות כירורגית מוקדם ככל האפשר. אפשרות טיפול נוספת היא ביצוע טיפולים במכשירי תת לחץ (ואקום), שנותנים מענה נקודתי לפצעים קשים. גם טיפולים אלו נעשים בהמלצת הרופא המטפל ובהשגחתו.

מלבד הטיפולים שהוזכרו לעיל, שהם הטיפולים המקובלים והידועים, קיימים טיפולים נוספים, שחלקם ניסיוניים ואינם נמצאים בסל הבריאות. גם מטרתם של טיפולים אלו היא זירוז ריפוי הפצע:

• טיפול בתא לחץ: מתן חמצן בתנאי לחץ גבוה לכל הגוף ולא רק לאזור הפצע, על מנת לפתור את הבעיה בצורה היקפית.
• הזרקה של תאי דם משופעלים (תאי דם שעברו תהליך של שינוי כימי שגורם להמרצת החומר האחראי על ריפוי בתא הדם): הזרקה של תאים אלו לתוך הפצע יוצרת זירוז של תהליך הריפוי של הפצע בכף הרגל.
• מכשירים אלקטרומגנטיים: אמצעי טכנולוגי מתקדם שמסייע להמרצת תהליכי הריפוי של הפצע בכף הרגל.
• שימוש בחומרים כימיים סינטטיים אקטיביים שמטרתם זירוז תהליך הריפוי. רוב החולים הסוכרתיים סובלים מפגיעה במערכת החיסון שלהם, ולכן תהליך ההחלמה אצלם אטי במיוחד או אפילו לא קיים. שימוש בחומרים הכימיים הסינטטיים הללו גורם להפעלה של תהליך ריפוי בתוך הפצע ומסייע להחלמתו.
• ביצוע קיבוע חיצוני בטכניקת ניתוח מתקדמת לתיקון עיוותים המופיעים בחולי "שרקו".

אז כיצד ניתן למנוע את היווצרותה של כף רגל סוכרתית?

"ראשית", מציין ד"ר גורביץ', "חייבים לאזן את הסוכרת, הן באמצעים תרופתיים והן באמצעות אימוץ אורח חיים בריא ותזונה הולמת. כמו כן, כפי שכבר צוין, על חולי סוכרת להקפיד על בדיקה יומיומית של כפות הרגליים ואיתור מוקד של פצעים שעלולים להתפתח.

"גם שימוש בנעליים מתאימות וגרביים נוחים שימנעו לחץ אפשרי על כפות הרגליים, מסייע ניכרות במניעה. לעניין זה רצוי שחולי סוכרת יימנעו מהליכה ברגליים יחפות, ויבצעו טיפול מסודר ורציף בציפורני הרגליים אצל גורם מוסמך (פדיקור רפואי).

כמובן שאם אכן התפתח פצע כלשהו, יש לפנות מיד לקבלת טיפול אצל הרופא המטפל על מנת שתהליך ההחלמה יתאפשר במהירות המרבית.

"לצערנו", מסכם ד"ר גורביץ', "נכון להיום, חלק ניכר מהמטופלים שמגיעים למרפאה ב"הלל יפה", מגיעים בשלב המוזנח והמתקדם של הפצע כאשר לא תמיד אפשר להחזיר את המצב לקדמותו ולעתים קרובות נאלצים הרופאים לבצע התערבות כירורגית כגון קטיעה חלקית של כף הרגל ואף קטיעה שלמה. ההשפעה על חולה הסוכרת הרת גורל במקרים אלו ורצוי בהחלט להימנע מהם על ידי מתן תשומת לב לפרטים שהוזכרו לעיל".