הילד לא אוהב לצייר? יש מה לעשות!

פעילויות המשלבות ציור ויצירה הן חלק בלתי נפרד משגרת היום יום בקרב ילדים בגילאי גן וחשובות מאוד להתפתחות הילד. באמצעות פעילויות אלה הילדים נחשפים למגע עם חומרים ומרקמים שונים, לומדים ליזום וליצור רעיונות מעולמם הדמיוני, מפתחים את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלהם, מכינים את כף ידם לכתיבה ועוד.

"הימנעות מוחלטת מפעילויות של ציור ויצירה אינה יכולה להיות קשורה רק להעדפה אישית של הילד. ילד שלא מתנסה כלל בפעילויות אלה הוא לרוב ילד שקשה לו ולכן בוחר להימנע מראש מפעילות זו", מציינת מיטל סביליה, מנהלת שירות הריפוי בעיסוק במרכז הרפואי הלל יפה. על מנת להבין לעומק את הקושי, מציעה סביליה לאחוז עט ביד שאינכם מורגלים לכתוב בה, כלומר הימניים ביד שמאל והשמאליים ביד ימין. לרוב תרגישו לא נוח עם זה, אולי תסכול, הכתיבה תעשה איטית ופחות ברורה. "בדיוק כך מרגיש ילד עם קשיים גרפומוטוריים", מסבירה סביליה. "הוא מחזיק את הטוש ורוצה לצייר עיגול. התחושה שלו, בעודו מחזיק את הטוש בכף היד מוזרה ולא טבעית. הוא מניח את הטוש על הדף ומתחיל לצייר עיגול, אך לא יוצא לו בכלל עיגול, אלא משהו שדומה יותר לסתם קו, ואז התסכול שהוא חווה כל כך גדול, שבפעם הבאה שתציעו לו לצייר הוא כבר לא ירצה".

לשים לב לצורות שהם מציירים ולא להכביד מדי בכלים וחומרים. צילום: Alicja from Pixabay

כיצד ניתן לאבחן?

"כאשר הורים או גננות שמים לב כי הילד לא מעוניין לקחת חלק בציור וצביעה באופן קבוע, יש לבדוק תחילה מהי הסיבה האמיתית לחוסר ההתנסות: האם המגע בחומרים מרתיע אותו? האם הקרבה לילדים אחרים בזמן הפעילות לא נעימה לו? האם השרירים בתוך כף היד שלו חלשים והוא מתעייף מהר מהפעילות או חווה כאב כלשהו באצבעות? האם קיים קושי ביכולת של אותו ילד לתכנן ולצייר על הדף את מה שהתכוון?", אומרת סביליה. לאחר שהסיבה ידועה, כדאי להיעזר בהכוונה של מרפאה בעיסוק, שתיתן להורים ולילד את הכלים הנכונים לפתרון הבעיה.

מה בכל זאת אפשר לעשות בבית?

• נסו לעודד באופן ראשוני ציור ללא שימוש בכלי כתיבה, לדוגמה, ציור באמצעות אצבע על מגש עם חול, חריטה על פלסטלינה באמצעות קיסם, צביעה באמצעות צבעי אצבעות, ציור על משטח באמצעות קצף גילוח וכדומה. 
• מומלץ לעבוד עם חומרים שדורשים הפעלת כוח של השרירים בכף היד, לדוגמה, רידוד והכנת כדורים וצורות מבצק/פלסטלינה/חימר, לחיצה על אטבי כביסה, סחיטת ספוג ועוד. פעילויות אלו יסייעו לחיזוק השרירים בכף היד ויכינו אותה לאחיזת כלי כתיבה. 
• יש להניח לפני הילד דף עם סוג אחד של כלי כתיבה/ציור ולהחליף בסוג אחר רק כאשר מיצה את הסוג הראשון. אין צורך להניח בפניו את כל סוגי הצבעים, הטושים, החותמות והמדבקות שבבית. השפע אינו מסייע לילד ועלול לפגוע ביכולת שלו להתמיד בפעילות, שכן הוא מוצף מהמגוון, מחליף בכל רגע לכלי צביעה אחר וממצה את הפעילות מהר מידי. כך ניתן לייצר עניין כל פעם מחדש ולהגביר את המוטיבציה של הילד להמשיך ולעסוק בפעילות. 
• נסו לשבת ולהתבונן בילד שלכם מצייר. הסתכלו באילו צורות או קווים הוא משתמש ונסו ללמד אותו לצייר תוך שימוש בצורות האלה בלבד. כך תוכלו להתקדם אט אט בקצב המתאים לילדכם, בהתאם לרמת המסוגלות שלו, מבלי שירגיש תסכול שהציור שלו לא יפה מספיק. אם, למשל, הילד שלכם משתמש בעיגולים וקווים, למדו אותו לצייר בלון עם חוט, שמש, פרח, קיפוד, עוגה עם נרות. אם הילד מתחיל לצייר ריבועים, למדו אותו לצייר מכונית, קופסת מתנה, רובוט, מגדל. אם הילד התחיל לצייר משולשים, למדו אותו לצייר בית, ליצן, גלידה. 
• אל תכבידו מדי – כאשר נראה שהילד התעייף או מיצה את הפעילות, הפסיקו לצבוע והציעו לו למלא את החלקים שעוד לא צבעתם בדרכים אחרות כמו מריחת פלסטלינה, חותמות, צבעי אצבעות, מדבקות וכדומה. סיום הפעילות תוך שימוש בחומר אחר יתרום לחוויית ההצלחה של הילד מהפעילות ויגביר את המוטיבציה שלו להמשך התנסות בפעילות גרפית גם בהזדמנות הבאה.

לסיכום, מדגישה סביליה: "ילד שנמנע באופן קבוע מפעילויות של ציור, צביעה ויצירה, יש לבדוק מהי הסיבה האמיתית להימנעות זו. מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק על מנת לאבחן ולטפל באופן מקצועי במקרים אלה, והיא תוכל להפנות לגורמי טיפול אחרים, במקרה הצורך. חשוב להבין כי כל זמן שהימנעות זו ממשיכה, הפער בין היכולות של הילד הנמנע לבין היכולות של הילדים האחרים בגן הולך וגדל ובהתאמה גם תחושת חוסר ההצלחה שלו גדלה".