מדור לדור במסדרונות בית החולים

ד"ר אדם פולמן, מתמחה שנה ראשונה בקרדיולוגיה

ד"ר אדם פולמן, בן 35, נשוי+1, מתגורר בקיסריה. מתמחה שנה ראשונה בקרדיולוגיה לאחר שסיים התמחות במחלקה פנימית. למד רפואה בבולוניה שבאיטליה. ד"ר פולמן גדל לצד אב אורתופד וכל חייו ספג את "רוח" הרפואה. "כבר כשהייתי ילד אני זוכר את עצמי משחק כרופא עם חברים. אמנם אבי לא דחף אותי לבחור במקצוע, אבל במשך כל שנות עבודתו ראיתי את תחושת הסיפוק שקיבל וזה דחף אותי ללמוד גם כן רפואה".

ד"ר פולמן נמנה עם הרופאים שהתקבלו ל"תכנית הילה" - תכנית הדגל של המרכז הרפואי הלל יפה לפיתוח מנהיגות ומצוינות רפואית, בשיתוף עמותת הידידים של בית החולים ובתמיכת קרן אדמונד דה רוטשילד. מדובר בתכנית להכשרת רופאים.ות מתמחים.ות מצטיינים.ות אשר יהוו את דור העתיד של הרפואה, המחקר והמנהיגות במרכז הרפואי הלל יפה, תוך הענקת כלים לפיתוח אישי ומקצועי.

"השאיפה שלי היא להמשיך ולהתמקצע בתחום הקרדיולוגיה, להביא את קדמת הטכנולוגיה לבית החולים ולהעניק למטופלים את הטיפול המקצועי והמתקדם ביותר", מציין ד"ר פולמן.

ד"ר מישר מיזל, מתמחה שנה רביעית ברפואת עיניים

ד"ר מישר מיזל, בת 37, נשואה+ 3, מתגוררת בבנימינה. מתמחה ברפואת עיניים שנה רביעית. מאז שהייתה ילדה נחשפה ד"ר מישר לעבודתו של אביה הקרדיולוג וראתה מקרוב את המסירות, המקצועיות והדאגה הכנה של אביה למטופליו. "מאז ומתמיד אבי היווה עבורי דוגמה אישית למסירות ומקצועיות. בחרתי להתמחות בעיניים כי זהו תחום מרתק בתחכומו ובזעירותו, מתקדם טכנולוגית, מאפשר לעזור ולטפל באחד החושים הכי משמעותיים של האדם. אני חושבת שרפואה זה תחום שדורש השקעה גדולה של משאבים ואתגרים רבים, הן ברמה האישית והן ברמה הסביבתית, אך גם נותן תחושת משמעות וסיפוק רב עם תרומה אמיתית לחברה".

דור ההמשך מימין לשמאל: ד"ר אדם פולמן, עדי כהן, ד"ר מישר מיזל, עדן גלוזמן, שירה יצחקי כהן

עדי כהן, אחות מוסמכת במחלקת התאוששות

עדי כהן בת ה-27 מחדרה, סיימה תואר ראשון בסיעוד במרכז האקדמי רופין והחלה לעבוד כאחות מוסמכת במחלקה האורתופדית במרכז הרפואי הלל יפה, בה עבדה עוד כשהייתה סטודנטית. כעבור שנה מאז כניסתה לתפקיד, הייתה מופקדת על טיפול בפצועים שהגיעו ממסיבת הנובה ועל החיילים שנפצעו במסגרת הלחימה. "כאחות צעירה יחסית לא היה פשוט להתמודד עם הסיטואציה. הפציעות היו קשות ומורכבות, והמצב הנפשי של הפצועים היה מאוד רגיש, אך אני חושבת שזה דווקא חיזק וחישל אותי ואף דחף אותי להמשיך ללמוד ולהתפתח בתחום.

עדי יצאה ללימודים על-בסיסיים בטיפול נמרץ בבית הספר לאחים ואחיות של הלל יפה ובחודשים האחרונים החלה לעבוד במחלקת התאוששות. "במחלקת התאוששות המטופלים נמצאים במצב קריטי ורגיש ולכן כל הצוות המטפל מחויב בהסמכה בתחום הטיפול הנמרץ. אני מרגישה שהעבודה שלי כאחות היא סוג של שליחות וכל יום מחדש אני מממשת את ייעודי".

עוד מילדותה ידעה עדי שתהיה אחות. כבר שהייתה עוברית קטנה, ספגה את הסביבה הרפואית. אמה עבדה כאחות מוסמכת במחלקה לרפואה דחופה. כשהייתה ילדה הגיעה לבקר את אמה בעבודה והכירה מקרוב את תפקיד האחיות. "אמא שלי היא מודל ההשראה שלי. אני רוצה להמשיך ולהתקדם בתחום כמו אמי, לטפל ולעזור לאנשים כמה שיותר", מסכמת עדי.

עדן גלוזמן, פיזיותרפיסטית במחלקה האורתופדית

עדן גלוזמן, בת 32, נשואה+2 מחדרה. מאז שזוכרת את עצמה, תמיד הייתה מחוברת לתחום האנטומיה וגוף האדם. בילדותה רקדה המון שנים ובשירותה הצבאי הייתה מדריכת כושר. "אמי, אחות במקצועה, מאוד טוטאלית לעבודתה וכנראה שספגתי ממנה לאורך השנים את האהבה לתחום הטיפולי".

עדן החלה ללמוד פיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה. לאחר שסיימה את לימודיה בהצלחה, החלה לעבוד כפיזיותרפיסטית בקופת חולים ואז הגיעה למחלקה האורתופדית בהלל יפה.

"יותר משך אותי לעבוד בבית חולים. העבודה שונה לגמרי. כפיזיותרפיסטית במחלקה האורתופדית אני מסייעת למטופלים אקוטיים עם פציעות קשות ולאחר ניתוחים מורכבים".

מאז ה-7 באוקטובר טוענת עדן כי תחום הפיזיותרפיה עלה לכותרות וקיבל יותר חשיפה בקרב הציבור. "השיקום הממושך של פצועי הגפיים ממסיבת הנובה ומהלחימה בשטח העלה לסדר היום את חשיבות השיקום הפיזיותרפי. אני שמחה להיות חלק ממערך זה, לטפל ולשקם מטופלים ולהחזיר אותם לתפקוד כמה שיותר מהר", מציינת עדן.

שירה יצחקי-כהן, מרפאה בעיסוק במכון להתפתחות הילד

שירה יצחקי-כהן, בת 31, נשואה+2, מתגוררת באבן יהודה. לאחר שסיימה תואר ראשון בריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב, החלה לעבוד כמרפאה בעיסוק במכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה. את ההחלטה ללמוד ריפוי בעיסוק קיבלה בעקבות מחלתו של אביה ז"ל, שנפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. "אמי הייתה אחות במקצועה שנים רבות. היא טיפלה באבי במסירות רבה. כשהייתי מלווה אותו לטיפולים, גיליתי מקרוב את מקצוע הריפוי בעיסוק. אני זוכרת שגם הצוות אמר לי שמאוד מתאים לי ללמוד את התחום הזה. מאז ומתמיד ידעתי שאעבוד במקצוע טיפולי ושם קיבלתי את ההחלטה ללמוד ריפוי בעיסוק".

"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. לדעת שיש לי את הכלים והאפשרות לעזור לילדים להתפתח בצורה תקינה ולהעניק להם כלים משמעותיים להמשך הדרך - אין סיפוק גדול מזה", מסכמת שירה.