חייו של מבקר במחלקה פנימית ניצלו בזכות תשומת לב של אחות לריח לא שגרתי

סאג'א וותד, אחות במחלקה פנימית ג' של המרכז הרפואי הלל יפה, נכנסה לטפל באחת המאושפזות במחלקה, כשלצידה ישב כל העת בנה, שבא לבקר את אמו, אבי הרשטיין מהיישוב חריש. את סופה של התמונה השגרתית למראה איש לא יכול היה לצפות: אבי אושפז כשהוא מורדם ומונשם במחלקה לטיפול נמרץ כללי, לאחר שהאחות שטיפלה באמו זיהתה כי הוא חיוור במיוחד, ומגופו נודף ריח של אצטון, דבר המעיד על רמות סוכר גבוהות במיוחד בדם, עד כדי סיכון חיים.

"כשנכנסתי לחדר", מספרת סאג'א, "ראיתי שהוא חיוור במיוחד. כבר בפעמים הקודמות כשנכנסתי לטפל באמו ראיתי שהוא לא מרגיש כל כך טוב, שאלתי אם הכול בסדר והצעתי שירד למיון להיבדק. הוא התעקש שהוא בסדר, למרות שהודה שאינו חש בטוב. אנשי צוות נוספים גם הם הפצירו בו לגשת להיבדק. בשלב מסוים, כשנכנסתי שוב לחדר, הרחתי ריח עז של אצטון. מכיוון שבמהלך ימי האשפוז של אמו הוא חלק עמנו שהוא חולה סוכרת, ואחת התופעות של סוכר גבוה בדם היא ריח אצטון מהגוף, עשיתי אחד ועוד אחד, והזעקתי למקום את האחות האחראית במחלקה. היא עירבה מיד את האחות הכללית".

"בשלב הזה היה אבי מסוחרר וחלש, ולכן הסכים לבקשתנו לרדת להיבדק בחדר המיון", מוסיפה סאג'א. בחדר המיון אכן נצפו רמות סוכר גבוהות במיוחד בדמו של אבי, מצב מסכן חיים, המכונה בעגה הרפואית חמצת מטבולית. הוא הועלה במהירות לטיפול במחלקה לטיפול נמרץ כללי, שם הורדם והונשם לשם טיפול מיטבי.

סאג'א ואבי בפגישה מחודשת אחרי המעבר חזרה לפנימית ג' בהלל יפה

מספר ימים לאחר מכן, אבי, עדיין חלש, הועבר מהמחלקה לטיפול נמרץ כללי למחלקה פנימית ג', לאחר שהתאושש משמעותית והוא בהכרה, כבר שלח חיוכים לסאג'א, מודע היטב למה שעבר עליו, אסיר תודה לצוות המטפל והמסור במחלקה, וחזר לדאוג לשלום אמו היקרה מכל, ששוכבת חדר אחד ממנו.

רינה אבילביץ', האחות האחראית במחלקה: "סאג'א הייתה מלאך שומר ממש. אבל היא בעיקר הוכיחה שמקצועיות ועין חדה של הצוות הסיעודי שמקיף את המטופל כל העת יכולות להציל חיים".

האם והבן שוחררו לביתם בסוף השבוע וחזרו לביתם בחריש, במצב טוב, ועם סיפור מרגש במיוחד לספר למשפחה.