"מה שהלב שלי בחר": הרופאים מ"הלל יפה" ששינו קריירה

שלושתם עובדים במרכז הרפואי הלל יפה, כל אחד בתחום אחר: רפואה פנימית, פסיכיאטריה ואורולוגיה. הם רואים מטופלים על בסיס יומיומי, אבל גם רואים את המקצוע שלהם כשליחות ודרך חיים. שלושתם בחרו בדרך אחת, וביום אחד החליטו לעזוב הכל וללכת אחרי הלב: ללמוד רפואה ולהפוך לרופאים במערכת הבריאות במדינת ישראל. יום הרופא, שחל בתחילת ינואר, הוא זמן מצוין להכיר את האדם שמאחורי הרופא.ה.

 

ד"ר עידן אמשלום, פסיכיאטר ומנהל מערך בריאות הנפש: "להחליף את עולם התוכנה לעולם הנפש"

 

בגיל 26 החזיק ד"ר עידן אמשלום בתואר יוקרתי בהנדסת מערכות מידע מהטכניון, התגורר בתל אביב ועבד כמהנדס תוכנה מבטיח בעולם הפיננסים והסטארט-אפים. היו לו את כל התנאים הנוחים שמאפשרת תעשיית ההייטק ואת המסלול הבטוח לקריירה רווחית. אבל בתוך המערכות המורכבות של עולם המחשבים, משהו בלב התחיל לחשב מסלול מחדש.

 

ד"ר עידן אמשלום

"במהלך הלימודים התגבשה אצלי ההבנה שהתחום הטכנולוגי מעניין, אבל התשובה האמיתית עבורי היא במפגש הבינאישי", הוא מסביר בחיוך. "רציתי לצעוד יחד עם אנשים שנמצאים במשבר נפשי ולהיות חלק מתהליך שמוציא אותם מזה. זה לא היה שינוי מיידי. אמשלום לא "חלם להיות רופא מאז הילדות". הוא סיים את לימודי ההנדסה, עבד בתחום, ורק אז החליט לנסות להתקבל לפקולטה לרפואה – משימה לא פשוטה כשלעצמה. בסוף שנת 2006 הוא החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב וכדי לממן את החלום החדש, המשיך לעבוד במשרה חלקית כמהנדס תוכנה.

 

למרכז הרפואי הלל יפה הוא הגיע כרופא פסיכיאטר מומחה במערך בריאות הנפש בשנת 2019. בשנה החולפת מונה למנהל המערך כולו, וכיום, הוא רותם את הידע שלו מעולמות ההיי-טק ומשלב אותו ביחידת האשפוז ובמערך בריאות הנפש.

 

כששואלים אותו מדוע בחר דווקא בתחום הפסיכיאטריה, העיניים שלו נוצצות. "זה המקצוע הכי מעניין שיש. היכולת להתבונן על אדם מנקודות מבט כל כך שונות – ביולוגית, נפשית, חברתית ומשפחתית. להיות שותף לסיפור של מישהו ברגע משמעותי של משבר זה סיפוק אדיר".

 

"במהלך לימודי הרפואה עבדתי במעבדות מחקר של ביואינפורמטיקה וניתוח נתונים גנטיים", הוא מספר, "האהבה שלי לטכנולוגיה וחשיבה מערכתית עדיין מלווה אותי. היכולת להבין תהליכים, למידת מכונה והיום גם עם כל נושא ה-AI - אלו עולמות שאינם זרים לי. בעולם הניהול הרפואי, הרקע הזה מעניק לי 'מבט על' ויכולת לייעל תהליכים שרופא קלאסי אולי לא תמיד רואה".

 

ד"ר אמשלום הוא תושב חיפה, נשוי לרופאה (שהכיר עוד בתיכון) ואב לשלושה. הבחירה לעבוד דווקא בבית חולים כללי נובעת מהרצון שלו לחיבור: "חשוב לי לעבוד יחד עם אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות כדי לקבל תמונה נכונה יותר על המטופל על המטופל, ובו זמנית להבין איך בעיות גופניות משפיעות על הנפש".

 

---

 

ד"ר לימור גולדנברג, מומחית ברפואה פנימית ובפרמקולוגיה קלינית, רופאה בכירה במחלקה פנימית ב': "לעבור מתחום ההנדסה למחלקה הפנימית, זה ייעוד"

 

לפני 15 שנה היא עוד תכננה צ'יפים כמהנדסת אלקטרוניקה, עד שהחליטה לשנות כיוון לטובת לימודי הרפואה והמקצוע התובעני של רפואה פנימית.

 

ד"ר לימור גולדנברג

בתחילת שנות ה-2000 הייתה ד"ר גולדנברג חלק מתעשיית ההיי-טק הישראלית. כמהנדסת אלקטרוניקה צעירה, שזה עתה סיימה את לימודיה בטכניון בחיפה, היא נהנתה מתנאים נוחים שרבים חולמים עליהם. עשר שנים לאחר מכן, פרויקט עליו עמלה תקופה ממושכת

 

נסגר באבחת החלטה ניהולית, ומשהו אצלה נשבר. "התקשיתי למצוא משמעות בכל העבודה שהושקעה", היא נזכרת. "הרגשתי שאני לא במקום הנכון, ובכל גל פיטורים בתעשייה, כבר חיכיתי שיפטרו אותי. כשזה לא קרה, יום אחד פשוט החלטתי שאני לא מחכה יותר והתפטרתי".

 

ההחלטה לעזוב לא הייתה פשוטה. הציפייה לעתיד בטוח כלכלית התחלפה באי-וודאות מפחידה. נקודת המפנה הגיעה מתוך שיחה מקרית על בן משפחה שמתחיל לימודי רפואה. "פתאום הבחירה היתה ברורה. התיישבתי על הפסיכומטרי והתחלתי לפנות לפקולטות לרפואה. ללימודי הרפואה בטכניון כבר נכנסתי בהיותי אם לשתי בנות קטנות. הייתי חריגה בנוף הסטודנטים הצעירים, אבל הבשלות, ניסיון החיים הרקע ההנדסי עזרו לי במהלך הלימודים ובהמשך המסלול".

 

למרכז הרפואי הלל יפה הגיעה כסטודנטית וסטאז'רית, ובסיום שנת הסטאז', התקבלה למחלקה פנימית ב' בניהולו של ד"ר יעקב ירחובסקי ובהמשך בניהולו של ד"ר סייף אבו מוך, אותם היא מתארת כרופאים פנימאים בחסד עליון שתענוג ללמוד מהם.

 

כיום, ד"ר גולדנברג (48), תושבת בנימינה, נשואה ואם לשתיים, היא כבר סיפור הצלחה ובהנהלת בית החולים צופים לה גדולות ונצורות: היא מומחית ברפואה פנימית, וסיימה תת-התמחות בפרמקולוגיה קלינית בבית החולים רמב"ם. מזה מספר שנים היא אחראית הסטאז'רים במרכז הרפואי ומכהנת כרופאה בכירה במחלקה פנימית ב' בבית החולים.

 

"אני לא מצטערת שהחלפתי מקצוע", היא מסכמת. "השנים בהייטק לימדו אותי המון, ובעזרת תמיכה רבה - משפחתית וקהילתית – זכיתי לבחור מחדש, במקצוע שהמהות שלו בעיניי היא קדושת החיים. כל אחד מהמטופלים שלי הוא עולם ומלואו וזו אחריות וזכות להיות חלק מרגעי התמודדות וחסד בחייהם".

 

---

 

ד"ר מוחמד מג'דוב, מומחה באורולוגיה, רופא בכיר במחלקה אורולוגית: " מבית המשפט לחדר הניתוח מבלי להסתכל לאחור"

 

ד"ר מוחמד מג'דוב (41) כבר החזיק בתואר יוקרתי מהאוניברסיטה העברית והחל בקריירה במשרד עורכי דין חיפאי מוביל. אבל ביום אחד, בזמן שהכין תיק הוכחות, הבין שהתשוקה האמיתית שלו היא בכלל רפואה. היום הוא כבר נעזר בידע המשפטי בכדי לכתוב סיכומי מחלה, ושמח שאבא שלו מצא החלפה ראויה לתפקיד שייעד לבנו במשרד עורכי הדין המשפחתי.

 

ד"ר מחמוד מג'דוב

בשנת 2008 היה ד"ר מג'דוב, תושב טמרה, עורך דין צעיר ומבטיח, שהתקבל מיד בסוף לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים למשרד עורכי דין ידוע וגדול בחיפה. אביו, עורך דין בעצמו, היה גאה בבן שהלך בדרכו. "אבל הלב, הלב לא היה שלם", הוא אומר. "תמיד ידעתי לאן אני רוצה להגיע, לימודי המשפטים לא היו ויתור על רפואה, אלא דרך וזמן לצמיחה, להבשלה ולבניית כלים. זו גם הייתה העצה של אבא שלי, שבחרתי לאמץ", הוא מספר בגילוי לב. "אהבתי את הלימודים, נהניתי מהקליניקות בבית המשפט בירושלים.

 

אחר כך עברתי למשרד בחיפה. יום אחד, כשעבדתי על תיק הוכחות בשעות הערב המאוחרות, הבנתי שזה לא זה. הבנתי שאם אני הולך לעבוד בעבודה שהשעות שלה היא לא שעות, אז זה חייב להיות רפואה".

 

האירוניה הייתה שהתחום שבו עסק כמשפטן, רשלנות רפואית, הוא זה שדווקא קירב אותו חזרה לחלום הישן. "העיסוק ברשלנות רפואית החזיר לי את התשוקה. הבנתי שמוטב עכשיו מאשר אף פעם".

 

ההחלטה הייתה רק תחילת הדרך. באותה שנה, בישראל כבר נסגרה ההרשמה, וד"ר מג'דוב החליט שהוא לא מבזבז אף יום נוסף. הוא ארז מזוודות ונסע ללמוד רפואה ברומניה. כבר בשנה השלישית ללימודים ידע שאורולוגיה זה המקצוע שבו הוא רוצה להתמחות. בשנת 2014 חזר לישראל, ביצע סטאז' ב"אסף הרופא" והגיע למרכז הרפואי הלל יפה – שם הוא נמצא כבר עשור. בהמשך יצא לשנת מחקר בוינה, וביצע תת-התמחות בבית החולים בילינסון בתחום האנדרולוגיה והאורולוגיה התפקודית. כיום, כשהוא נשוי+ 1, ד"ר מג'דוב הוא רופא בכיר במחלקה האורולוגית ב"הלל יפה".

 

"כולם צוחקים שאת סיכומי המחלה שלי אפשר מיד לזהות כי אני כותב כמו עורך דין", הוא מעיד על עצמו, בחיוך. "הידע שלי בתחום גורם לי להקפיד בצורה קיצונית על כללי האתיקה, על רשומה רפואית ברורה ועל הסכמה מדעת. בסיכומים שלי תמיד ברור בדיוק מה נעשה".

 

ד"ר מג'דוב לא מתחרט על שום רגע מאז השינוי שעשה. היום הוא מתגורר בטמרה, המקום בו גדל, ואביו, שרצה לראות אותו בבית המשפט, הוא היום המעריץ הגדול ביותר שלו. "אבא שלי גאה בי מאוד ותמך בי לאורך כל הדרך. הוא הבין שהסיפוק האמיתי שלי מגיע מהעזרה לזולת. לנתח מישהו או לעזור למטופל במרפאה – זה מה שנותן לי כוח להמשיך הלאה. הסיפוק הזה קיים גם במשפטים, אבל ברפואה הוא אחר, עוצמתי הרבה יותר מבחינתי. אחותי סיימה לימודי משפטים והצטרפה למשרד שלו, כך שיש דור המשך מושלם וכולנו מרוצים", הוא מסכם.