המטפל הרגשי החדש במחלקה: תכירו את בלו

בהליכה גמישה ובפרווה חומה, מבהיקה ורכה, נכנס בלו (BELLO), כלב מעורב ויפיפה מהכלבייה העירונית של עיריית חדרה למחלקת האשפוז הפתוחה ביחידה לפסיכיאטריה של המרכז הרפואי הלל יפה. הוא מלווה בד"ר איל תדמור, הווטרינר העירוני של חדרה, והכניסה של שניהם שוברת את הפסטורליה הנעימה של המסדרונות הבוהקים. ד"ר עידן אמשלום, מנהל המערך לבריאות הנפש של "הלל יפה", ואסנת אהרון, האחות האחראית ביחידת האשפוז הפתוחה של המערך, באים לקראתם. אבל עוד בטרם הם לוחצים ידיים, הפרווה החומה-שחורה של בלו כבר פוגשת זוג ידיים ראשונות של מטופלת עם עיניים בורקות. היא מאושפזת כבר למעלה משבועיים, וזו הפעם השנייה שהיא פוגשת את בלו. ד"ר עידן אמשלום יודע לספר שהיא במצב קליני מורכב, וברוב הזמן הייתה במצב שמוגדר כמעט קטטוני עד שבלו נכנס לתמונה. בשלוש שעות הקרובות לביקורו היא מתרפקת עליו, מלטפת ויש לה חיוך ענק על הפנים.

הכלב בלו בחדר טיפולים בהלל יפה יחד עם ד"ר איל תדמור, הווטרינר מכלביית עיריית חדרה, ד"ר עידן אמשלום והאחות אסנת אהרון

כלב שירות ראשון בארץ שהגיע מכלבייה

מדובר בפרויקט ראשון מסוגו בארץ, אליו חברו, כאמור, עיריית חדרה והמרכז הרפואי הלל יפה. "כלבי שירות המסייעים לשיקום במגוון תחומים - פיזיים ונפשיים, כבר קיימים במוסדות בריאות בישראל וגם בבתי חולים", מציין ד"ר איל תדמור. "בלו הוא הראשון בארץ, למיטב ידיעתי, שאילופו והתאמתו למקצוע החלה בגיל מאוחר יחסית ושמקורו בכלבייה העירונית, לאחר שהובא לשם כשהוא בן שנה לערך".

החיבור בין שני הגופים - עירייה והמרכז הרפואי הלל יפה - קיים לא מעט שנים מתוקף היותו של המרכז הרפואי הלל יפה בשטח העיר חדרה, ויצר לא מעט שיתופי פעולה מבורכים לטובת הקהילה ותושבי האזור. החיבור המיוחד בין ד"ר תדמור לד"ר אמשלום נולד מתוך מפגש של שני אנשי מקצוע עם תשוקה ורצון לסייע לקהילה: ד"ר עידן אמשלום הוא רופא פסיכיאטר, שמונה בשנה החולפת למנהל מערך בריאות הנפש במרכז הרפואי הלל יפה. ד"ר תדמור - וטרינר, שבהכשרתו גם מאמן כלבי שירות מוסמך בעזרת כלבים.

"כבר מזמן זיהיתי את הפוטנציאל הטמון בכלבים 'שקופים' אלו שננטשו ברחוב והגיעו לכלבייה", מסביר ד"ר תדמור, "אבל הרעיון לחיבור לטיפול נפשי נעשה במפגש עם ד"ר אמשלום".

"מדובר במשהו שנבנה תוך כדי תנועה", מוסיף ד"ר אמשלום. "אחרי שאיל זיהה כלב מתאים בכלבייה, שאותו הוא גם אילף בצורה ייעודית, עשינו סדרה של מפגשים כדי להבין עד כמה זה מתאים. הכול נעשה בהדרגה, כי כשמכניסים כלב כזה למחלקה כזו, חייבים לסמוך עליו במאה אחוז".

במקרה של בלו, מדובר בכלב בוגר, יציב ורגוע, שהמפגש שלו עם בני אדם הוא כולו לב אחד ענק, שיוצר טיפול הדדי. משם הכלב מקבל סוציאליזציה, חום ותכלית, והמטופלים מקבלים יצור חי שאינו שיפוטי. את שמו, אגב, קיבל מתוך מחשבה על הלל יפה – bello הוא יפה באיטלקית, ומדובר בכלב יפה מראה לכל הדעות.

"אין את זה בשום מקום אחר בארץ במודל כזה", מסכמים שניהם בגאווה, "ההתמסרות של המטופלים לכלב טבעית וחלקה יותר מאשר לכל איש צוות אנושי. אנחנו רואים שאנשים שמפעילים אותם עם כלב פחות מתנגדים לטיפול. בהלל יפה מאושפזים במחלקה הפתוחה אנשים שנדרש להם גם טיפול פיזי, אז יש כאן 'בונוס', כי, למשל, מטופל שמשחק עם הכלב, לא מבין שבעצם הוא עושה כרגע גם פיזיותרפיה. זה מאפשר אופציות טיפוליות שמרחיבות את הנפש והגוף".

תוכנית טיפולית ועתיד שיקומי

היחידה הפסיכיאטרית המאשפזת בהלל יפה מאכלסת כ-20 מיטות ומטופלים בה מנעד רחב של מצבים שבהם נדרשת התערבות של בריאות הנפש, בשילוב עם טיפול פיזי שבו לוקחות חלק מחלקות ויחידות אחרות, במידת הצורך. החשיבות במתן כלים למאושפזים שעיקרם חיבור רגשי, הפעלה פיזית ותקשורת לא מילולית, היא בלב העשייה.

"אנחנו כל הזמן מחפשים דרכי טיפול חדשות ונכונות יותר למטופלים שלנו", מציינת אסנת אהרון, האחות האחראית במחלקה. היא יושבת בחדר יחד עם ד"ר אמשלום, ד"ר תדמור ושתי מטופלות, שלא מפסיקות להתרפק על בלו. "הנוכחות של בלו יוצרת 'תנועה יזומה' של המטופלים לכיוונו, ויציאה ממקום סגור למקום של הבעת רגש כלפי מישהו שמיד מחזיר חיבוק, ללא התניות".

אם נחזור למטופלת שקיבלה את פניו של בלו במחלקה – "המפגש הראשון שלה איתו הוציא אותה מקיפאון. היא מיד ליטפה אותו והתחילה לבכות. הכלב פשוט הוציא אותה מהמקום הסגור שבו היא הייתה", מספר ד"ר אמשלום. "כל הצוות בכה יחד איתה. חזרתי באותו יום הביתה כולי בהתרגשות מפריצת הדרך".

התוכנית המשותפת נמצאת עדיין בשלבי הקמה, גישושים וחיבור. המטופלים במחלקה כבר מחכים לביקור השבועי של בלו והרעיון הוא שהוא יהיה נוכח במפגשים פרטניים או קבוצתיים, שבהם הוא משחק עם המטופלים, או משמש כנושא לשיחה. מכיוון שמדובר בכלב מהכלבייה ולא בכלב שגדל להיות כלב שירות, כל הביקורים במחלקה נעשים כיום תמיד בליווי של ד"ר תדמור ואיש צוות מקצועי מהמחלקה.

החזון לעתיד? הוא כבר ברור. השאיפה היא שהכלב יהפוך לחלק קבוע מהמחלקה, ויגיע עם איש צוות מאמץ בכל בוקר ל"עבודה". "יש כבר לא מעט מעוניינים", מסכם ד"ר אמשלום בחיוך. "בסופו של יום, זה סיפור על שתי נשמות שזקוקות לשיקום ומוצאות אחת את השנייה בתוך המסדרונות של בית החולים", מצטרף אליו ד"ר תדמור, "התחלה של סוף שמח לשני הצדדים".