היריון מהלב – על בעיות לבביות במהלך ההיריון

עד לפני מספר עשורים לא רב, נשים שסבלו מבעיות או מחלות לבביות, גם בחומרה קלה, היו מנועות מלהיכנס להיריון בשל הסכנה שההיריון יביא בהכרח להחמרה במצבן ואולי אף למותן. למשל: בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת נשים שסבלו מבעיה של היצרות המסתם המיטראלי על רקע דלקת פרקים בצעירותן (מום שכיח של המסתם בין העלייה לחדר בצד שמאל של הלב). גם בדרגה קלה עד בינונית, נאסר עליהן להרות. אם נכנסו להריון, הן נדרשו לבצע הפלה.

"זו רק דוגמה אחת לבעיות לבביות, שחלקן שכיחות, שבעטיין היה נהוג למנוע מנשים את חווית ההיריון", מסביר ד"ר אברהם שוטן, מנהל מכון הלב של המרכז הרפואי הלל יפה ומי שעוסק שנים רבות במתן ייעוץ לנשים בתחום הלב וההיריון. "היום, בעזרת הידע הנצבר, אפשר לעבור את ההיריון והלידה בשלום במרבית המקרים, תוך מעקב וטיפול תרופתי שאינו מסכן את האם והעובר. עם זאת, מאחר שהידע בתחום זה אינו מספק, עדיין קיימת נטייה טבעית של הרופאים המטפלים בנשים אלו לנקוט גישה מחמירה, על ידי הצגת רמת סיכון גבוהה לאישה ולבעלה לפני ההיריון ולעתים להמליץ על הפסקת ההיריון לנשים החולות בלבן, גם אם המחלה יציבה וברמת סיכון לא גבוהה".

מי עלולה לסבול מבעיות לבביות במהלך ההיריון?
חלק ניכר מהפניות של נשים בהיריון לרופא לב הן של נשים בריאות. הסיבה לכך היא שגם נשים בריאות, בזמן היריון תקין, עלולות לפתח תלונות האופייניות גם לחולי לב, כגון: דפיקות לב חזקות, פעימות מוקדמות, קוצר נשימה, עייפות או ממצאים בבדיקה הגופנית של אוושה בלב או בצקת קלה ברגליים. אלו, כאמור, תלונות וממצאים הנצפים תכופות בהיריון ביולדת בריאה, והם ייעלמו בדרך כלל לאחר הלידה. בהיריון תקין יש עלייה בנפח הדם והפלזמה בגוף האישה בשיעור של 30% עד 50% ובהיריון תאומים לעתים אף יותר. מכאן, שהיולדת, גם בהיותה בריאה, מתמודדת עם עומס משמעותי הגורם לתלונותיה.

כמובן שיש להתייחס לתלונות אלו ולבצע מעקב אחר האישה במהלך ההיריון ולוודא שלא חלה החמרה או הידרדרות כלשהי שגורמת לתחילתה של מחלת לב "אמיתית".

לדוגמה: פעימות מוקדמות הן תופעה הקיימת אצל כ-60% מהאוכלוסייה הבריאה ואצל כ-90% מהעוסקים בספורט. במהלך ההיריון ישנה התרבות של הפעימות המוקדמות הללו. במרבית המקרים, הנשים אף אינן חשות בהן, אך לעתים התחושה אינה נעימה ואף מפחידה. כאשר מדובר בלב בריא הרי בדרך כלל אין צורך בטיפול, למעט במקרים הנדירים שבהם התלונות בלתי נסבלות. גם אז, הטיפול הניתן הוא להקלה סימפטומטית בלבד. 

למרות האמור לעיל, ישנן גם בעיות לבביות משמעותיות המצריכות התייחסות ולעתים אף טיפול במהלך ההיריון. כאחוז אחד מהנשים ההרות סובלות ממחלת לב קודמת או מחלה המתפתחת במהלך ההיריון. רעלת היריון, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב ועוד, הן תופעות העלולות להופיע בהיריון ולהשאיר את עקבותיהן גם אחריו. יתר לחץ דם, ובעיקר כאשר הוא מתפתח לכדי טרום-רעלת או רעלת היריון, הוא מצב המסכן את האם ואת העובר. לפיכך יש לטפל מיד עם האבחון ואף לאשפז במקרים הקשים.

אמנם במרבית המקרים הפרעות קצב אינן מצריכות טיפול, אך לעתים מדובר בצרורות ארוכים עם תלונות משמעותיות, הדורשות טיפול ואף ביקור במיון או אשפוז.

אי ספיקת לב המתפתחת כתוצאה מההיריון מתרחשת בעיקר לקראת סיומו או בחודשים הראשונים אחרי סיומו. זו תופעה נדירה יחסית המתגלה אצל אחת מכל 3,000 נשים הרות. במרבית המקרים, תחלוף אי ספיקת הלב תוך ימים עד מספר חודשים ותפקוד הלב יתאושש. עם זאת, בחלק מהמקרים הלב נותר פגוע. לעתים תפקודו מידרדר עד הזדקקות להשתלת לב ובמקרים נדירים אף למוות. "לצערנו", מסביר ד"ר שוטן, "אין בידינו כיום כלים לנבא מי מהנשים עלולה לחלות במחלה זו, למעט אולי היריון תאומים שבו השכיחות גבוהה יותר, אך עדיין נדירה".

כיצד מתמודדים עם היריון אצל נשים הסובלות ממחלות לבביות כרוניות?
נשים בגיל הפוריות הסובלות ממחלות לבביות שונות נחלקות לכמה קבוצות עיקריות, בהתאם למחלת הלב שממנה הן סובלות. מדובר במחלות לבביות בדרגות חומרה שונות, כגון: יתר לחץ דם, מחלה מסתמית, מחלת לב כלילית, מום לב מולד, הפרעות קצב, או מחלת שריר הלב. מאחר שנשים אלו נזקקות לעתים קרובות לטיפול תרופתי קבוע, הרי מלבד הסיכון המוגבר שמציב ההיריון, קיים גם סיכון של השפעה מזיקה של התרופה, שאותה נוטלת האישה, על העובר.

מבחינה זו מדגיש ד"ר שוטן את החשיבות של ייעוץ טרום הריוני לפני כל החלטה של האישה או של בני הזוג. מה הסיכון להחמרת מחלתה? האם בכלל אפשר להמשיך במהלך ההיריון בטיפול התרופתי? ישנן תרופות שאסור ליטול אותן במהלך ההיריון. האם יש טיפול חלופי?
"הגישה שלי היא לאפשר גם במצבים לבביים לא פשוטים את קיומו של ההיריון. הייעוץ הטרום הריוני מאפשר היערכות נכונה ומתאימה שתסייע לעבור את ההיריון בשלום ולהימנע מנזק לעובר ולאמו".

בשלב הייעוץ נשקל הסיכון לאם ועולה השאלה האם ההיריון אינו מסכן את חייה. כמו כן, אנו בודקים האם היא נזקקת לטיפול נוסף. לדוגמה: חולה עם מחלה מסתמית בינונית יציבה, בשל העומס הנוסף בהיריון עלולה המחלה להחמיר ולהכניס את החולה לאי ספיקת לב. כאן צריך לשקול אולי לתקן את הבעיה המסתמית לפני הכניסה להריון.

היבטים נוספים שנבדקים הם אפשרות של היווצרות חסר דם (אנמיה), חוסר ברזל, צורך בניתוח במהלך ההיריון, האופציה של ביצוע ניתוח קיסרי ועוד. כל אלו נשקלים על ידי מומחים מתחומי המיילדות, ההרדמה, הלב ועוד – על פי הצורך ומצב האישה ויש להם חשיבות מכרעת בכל התהליך.

בשלבי המעקב של ההיריון, שלרוב אינם שונים מהותית ממעקב אחר יולדת רגילה, יש לשים לב מתי התסמינים מתגברים מעבר לתקין, ומתי יש צורך בטיפול תרופתי, בהתערבות ניתוחית או לעתים רחוקות אף בהפסקת ההיריון. המעקב הרפואי כולל בדיקה גופנית ומעקב אקו-קרדיוגרפי כדי לראות אם לא חלה הידרדרות בבעיה הלבבית.  

בזמן הלידה עצמה נדרש ניטור מוקפד והתאמה של הטיפול בכאב למחלת האישה. לדוגמה: אם נקבע כי האישה תעבור ניתוח קיסרי ולא לידה רגילה, על המרדים להתאים את הטיפול בהרדמה הניתוחית למצב המחלה הבסיסית של היולדת. בהיבט הקרדיולוגי נקבע האם היולדת תעבור ניתוח תוך שימוש באמצעי הניטור הקיימים או הכנסת צנתר מיוחד ללב לצורך מדידה מדויקת של הלחצים בעת הניתוח והלידה.

ד"ר שוטן מסכם ואומר: "למרות שבעשורים האחרונים חל שיפור משמעותי בידע ובטיפול בתחום הלבבי בהקשר של היריון ולידה, עדיין, לצערי, ישנם מצבים שבהם יומלץ לנשים עם מחלות לב שלא להיכנס להיריון על מנת שלא לסכן את בריאותן. עם זאת, המגמה היא בהחלט לאפשר את חוויית ההיריון והלידה למרבית הנשים הסובלות מבעיות לבביות תוך הדגשת כל הסיכונים הכרוכים בכך".