להוציא את הילד מהקופסה

קשה להתעלם מהעובדה שהמדיום הטלוויזיוני הוא כבר חלק גדול משגרת יומם של בתי אב רבים בישראל. בימים שבהם הטכנולוגיה זמינה, מספר הערוצים כמעט בלתי נגמר, והתכניות רצות ברציפות לאורך כל שעות היום, קשה לתאר מצב שבו נהיה אנחנו או ילדינו מנותקים לחלוטין מהקופסה השחורה הזאת שנקראת טלוויזיה.

"לטלוויזיה יש יכולת משיכה יוצאת מן הכלל", מציין ד"ר מוחמד מחאג'נה, נוירולוג ילדים ומנהל המכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה, "זה נכון למבוגרים ונכון בצורה משמעותית יותר לפעוטות וילדים, שנוחים במיוחד להשפעה".

עד כמה גדולה ההשפעה של הטלוויזיה על המוחות הצעירים?

"ראשית", מסביר ד"ר מחאג'נה, "לילד אין את יכולת השיפוט שיש למבוגר. כאשר מבוגר רואה סרט אלים, לדוגמה, הוא מבין שמדובר בשחקן ובמשחק. מבחינת ילד, בייחוד אם הוא עדיין לא בן 5, מדובר בעולם אמיתי לגמרי. שנית, לילד אין יכולת שליטה על תכנים. ברגע שתפתח מסך טלוויזיה, הוא מיד 'יתמגנט' אליו ויסתכל בו, לא משנה מה התוכן הנצפה".

ידוע כי ילדים נמשכים יותר לטלוויזיה, ולכן, ישנן הרבה תוכניות ייעודיות לילדים, ערוצים לילדים ופרסומות ייעודיות לילדים. אצל ילדים, החוויה של התכנים שמועברים בטלוויזיה היא הרבה יותר עוצמתית מאשר אצל מבוגר. מבוגר, מטבע הדברים, כבר חווה יותר חוויות ופחות מתרגש מדברים שילד חווה רק דרך הטלוויזיה. לדוגמה: בעוד שסביר להניח שמבוגר כבר ראה מטוס או שניים בחייו ויודע כיצד הוא נתפש, מה גודלו וכו'. אצל ילד אין זה כך בהכרח – ולכן החוויה עזה יותר ומסקרנת הרבה יותר. "אפשר לומר", מציין ד"ר מחאג'נה, "שמדובר במכשיר ששולט בילד הרבה יותר משהילד שולט בו. לכן, גם כאן, כמו בתחומי חיים אחרים, חשובה מאוד ההכוונה ההורית".

טלוויזיה רעה – טלוויזיה טובה

הצורך להעסיק פעוט ולספק לו פעילות במשך מספר רב של שעות הוא תובעני ביותר. ולכן, שימוש בטלוויזיה כ"בייביסיטר", היא אופציה שהורים רבים משתמשים בה. "ישנם כיום תכנים בטלוויזיה שיש להם השפעה חיובית, אבל לצדם יש גם הרבה תכנים בעלי השפעה שלילית", מאשר ד"ר מחאג'נה.

לדוגמה: ילדים מתחת לגיל שנתיים הנחשפים לתכנים חזרתיים ומונוטוניים למשך יותר משלוש שעות ביום, הדבר עלול להשפיע על התפתחות התקשורת הבין אישית שלהם בעתיד, ואף לפתח סוג של אוטיזם. מדובר בתוכניות שבהן התכנים חוזרים על עצמם שוב ושוב, כמו למשל סרטונים של תום וג'רי, תוכניות שחוזרות על אותם שירים שוב ושוב ועוד. אלו תכנים שבהם הילד אינו חשוף לשום סוג של תקשורת מילולית, או עלילה כלשהי, שמחייבת אותו להיות מרוכז או קשוב. הילד בעצם מהופנט לטלוויזיה ותו לא. להבדיל, בתוכניות כמו "דורה", קיימת עלילה, ישנה שיחה, ישנן דמויות שמדברות זו אל זו, וזה מחייב את הילד להיות "משתתף".

ד"ר מחאג'נה מתאר מקרים שבהם הגיעו אליו למכון ב"הלל יפה" הורים עם ילדים שענו על כל הקריטריונים של אוטיזם. כאשר בדק איתם כמה שעות בילו הילדים מול הטלוויזיה, התשובה עלתה על ארבע שעות ביום. "ההנחיה שלי הייתה ברורה – להוריד מינונים, ולשנות פעילות", הוא אומר, "והתוצאות, כעבור מספר חודשים היו, שהסימנים לאוטיזם נעלמו כלעומת שבאו. כל עוד נעשה שינוי בהרגלי הצפייה, כמובן".

עם ילדים מתחת לגיל 5 צריך להיזהר בעיקר מתכנים אלימים

בעיה נוספת היא התכנים האלימים. ילדים בני 4, 5 ואפילו 6, הם ילדים שכבר מבינים תכנים, אבל יכולת השיפוט של התכנים עדיין אינה שלמה. איתם צריך להיזהר בעיקר מתכנים אלימים, שעלולים להשפיע על ההתנהגות שלהם ועל תפישת המציאותית שלהם. לדוגמה: ילד בגיל כזה שרואה סרטי אנימציה שבהם הגיבורים מכים זה את זה בפטיש, נחתכים לחתיכות ויוצאים שלמים, חושב שאפשר ליישם זאת גם בחיים האמיתיים. זה נכון גם בסרטים שאינם אנימטוריים. ילד שרואה סיטואציה בסרט שבו הגיבור מצליח להימלט אל הסוף הטוב ובדרך נהרגים 20 איש, אינו חושב על ההשלכות של המוות שהוא רואה. זה בעייתי.

מהבחינה הזאת, בכל הקשור לפעוטות וילדים, מה שחשוב הוא להקפיד על כמות קטנה של שעות טלוויזיה ביום (שעתיים- שלוש ולא יותר), ורצוי שלפחות מחציתן יהיו בליווי מבוגר, שיוכל גם להסביר חלק מהתכנים, או לשלוט בתכנים. דבר נוסף שאפשר לעשות היא לשלוט בתכנים – לבחור את הסרטים שבהם הילד צופה וכדומה.

רצוי, כאמור, להקפיד על תכנים שיש להם מסר ועלילה, תכנים שאינם רפטטיביים (חזרתיים) ותכנים לא אלימים. אם הילד נחשף לתכנים מציאותיים, כמו החדשות, פשוט "לסנן" לו אותם ולהסביר. "ישנם מקומות בעולם שישנן מהדורות חדשות לילדים", מסביר ד"ר מחאג'נה, "ואז זה יותר קל. לצערי, החדשות בישראל הן לרוב חדשות קשות מאוד, במיוחד לילדים, ולכן עדיף לסנן להם תכנים כאלו , ולכל היותר להסביר במילים שלכם אם קרה משהו רציני שהילד שואל עליו או רוצה לדעת.

"יש לציין, שהורים רבים משתמשים בטלוויזיה גם ככלי לעיצוב התנהגות", מזכיר ד"ר מחאג'נה. "המשפט 'אם תעשה שיעורים תוכל לראות שעה טלוויזיה', הוא תמריץ ראוי בהחלט (במינון נכון, כמובן). הטלוויזיה גם יכולה לסייע בפיתוח שפה. למשל, שפה זרה. ישנם ילדים שצפייה בערוצי הטלנובלות הספרדיות קנתה להם ידע בשפה הספרדית. ד"ר מחאג'נה מציין זאת לחיוב, אך בצד זה מזכיר, שגם כאן, רצוי למנן. "שלא יחשבו שכל העולם הוא אהבה ואכזבות".

הפרעות קשב וריכוז וצפייה בטלוויזיה

הורים רבים אינם מבינים כיצד הילד שלהם, שסובל מהפרעת קשב וריכוז יכול לשבת מול הטלוויזיה שעות בריכוז ובשקט, אבל לא מסוגל לשבת 40 דקות מול המורה בכיתה. "התשובה", טוען ד"ר מחאג'נה, "די פשוטה – כי זה מעניין. הטלוויזיה מעבירה תכנים בצורה חווייתית, בשונה מהדרך שבה הם מועברים בכיתה. לכן שימוש בטלוויזיה ככלי לימוד חווייתי מסייע לילדים עם בעיות קשב וריכוז להתרכז וללמוד טוב יותר.,עניין שיכול בהחלט להיות נכון גם לילדים שאינם סובלים מבעיות קשב וריכוז".

מצד שני, חשיפה לא מבוקרת לטלוויזיה ומשחקי וידיאו אצל ילדים בגיל בית הספר עלולה לגרום להחמרה בקשיי הקשב והריכוז ותנועתיות היתר אצל ילדים. במחקר שבוצע בשנת 2010 בארצות הברית והתפרסם בעיתון הרפואי היוקרתי PEDIATRICS נבדקו הרגלי הצפייה בטלוויזיה ומשחקי וידיאו בקרב 1,323 ילדים בגיל בית הספר. המחקר הגיע למסקנה שישנו קשר בין חשיפה לטלוויזיה ומשחקי וידיאו לבין הופעה והחמרה של יכולת הקשב והריכוז אצל ילדים אלו.

עם זאת, גם בעניין זה מסייג ד"ר מחאג'נה ומסכם את נושא הטלוויזיה: "זה נכון שהטלוויזיה יכולה להיות כלי שימושי ויעיל ללימוד, ואני אפילו לא פוסל את השימוש בה כ'בייביסיטר' לפעמים, אבל החשיבות במינון ובבקרת הורים לשם שמירה על בריאותם והתפתחותם של הילדים היא חיונית. בין שבחופש הגדול ובין שבשגרת היומיום".

לפורום רפואת ילדים»