תעלומה ושמה רעלת היריון

רעלת היריון נובעת מההיריון ומתחילה בדרך כלל אחרי שבוע 20

 

"כעשרה אחוזים מכלל סיבוכי ההיריון המוכרים הינם סיבוכים הקשורים למחלות של יתר לחץ דם", אומר פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות של המרכז הרפואי הלל  יפה, שתחום התמחותו הוא הריון בסיכון. "מתוך המחלות האלו השכיחה ביותר היא רעלת ההיריון – כמעט 70%. בעבר, אחוז התמותה או הפגיעה בעוברים עקב מצב של רעלת היריון היה גבוה ביותר. גם היום מצבים אלו אינם חפים מסיכון, אך עם התקדמות הרפואה בתחום המיילדות, אנו יכולים לשלוט במחלה כאשר היא מתגלה מוקדם, ולאפשר מהלך היריון כמעט תקין ולידה רגילה".

מהי רעלת היריון? 

רעלת היריון היא מחלה רב מערכתית שיתר לחץ דם הוא רק אחד מביטוייה. היא נובעת מההיריון (אם כי הסיבה לה היא השליה ולא העובר), וחולפת עם סיום ההיריון. המחלה פוגעת במספר רב של אברים בגוף, ובעיקר בארבעה אברים: המוח, הכבד, הכליות והשליה.

רעלת היריון מתחילה לרוב במחצית השנייה של ההיריון (מעבר לשבוע 20), ויכולה לבוא לידי ביטוי בסימפטומים כגון כאבי ראש חזקים, לחץ על העיניים, טשטוש בראייה, הופעת הבזקים בעיניים, חסרים בראייה, קשיים בראייה, כאבים בבטן העליונה. בנוסף, עלולות להופיע תופעות דוגמת צירים, כאבי בטן ודימום. בהתאם, בדיקות שנעשות לאישה יגלו ערכי לחץ דם גבוהים, הופעה של חלבון בשתן (ברמה פתולוגית בעייתית), תופעות של בצקת ברשתית העין עד היפרדות הרשתית, בצקות מפושטות ברגליים, בידיים ובפנים (הצטברות נוזלים ברחבי הגוף), בצקת בריאות ועוד.

באופן כללי, המחלה פוגעת בכלי דם ברחבי הגוף, ובעיקר באברים שהוזכרו. תופעות נוספות שלה הן דימומים תוך מוחיים, דימומים בכבד, בעיות כלייתיות חמורות והיצרות כלי הדם בשליה. היצרות זו עלולה להוביל לפגיעה בעובר, בצורה של הפרעות בזרימת הדם אל העובר, ואלו מביאות, בסופו של תהליך, להאטה משמעותית בצמיחת העובר.  

דרגות החומרה של רעלת היריון 

רעלת היריון יכולה להתבטא במצב קל או קשה. הדבר נקבע בהתאם לחומרת הסימפטומים והסימנים, וכן לפי תוצאות בדיקות המעבדה וההדמיה.  

במצב הקשה של המחלה, יכולה להופיע היפרדות שליה, אשר עלולה להוביל לאובדן דם משמעותי  של האם, ובצורה כזו לסיכון חייה. כמו כן, יתכן מצב של פגיעה חריפה באספקת הדם אל העובר וסיכון חיי העובר. הופעתה של בצקת ודימומים מוחיים עלולה להוביל את האישה הלוקה ברעלת היריון למצב של פגיעה במצב ההכרה, עד כדי פרכוסים כלליים ואובדן הכרה, ובמקרים חמורים – למוות.  

במצב הקל מתבטאת המחלה ביתר לחץ דם בערכים של 150-140 (גבוה) עד 100-90 (נמוך) וערכים מוגברים של חלבון בשתן, אם כי במידה שאינה מסכנת חיים. במצבים אלו גם לא יאותרו הפרעות בתפקודי כליה או בתפקודי כבד בעת ביצוע בדיקות המעבדה.  

למה זה קורה ואיך מגיעים למצב של רעלת היריון? 

"אינני יודע אם אפשר לקרוא למחלה 'תעלומה' באופן המוחלט של המילה", אומר פרופ' חלק, "אך לצערנו, הסיבה למחלה אינה ידועה לאשורה. ברור כי מקורה הוא בכלי הדם השלייתיים ובהחלט ישנם גורמי סיכון ומאפיינים להופעתה, שחלקם עשויים לסייע באבחונה מבעוד מועד".  

בין המאפיינים וגורמי הסיכון למחלה: 

• נשים עם מחלות דוגמת יתר לחץ דם כרוני או סוכרת.  
• גיל האישה: מעל 35 או מתחת ל-18. 
• היריון מרובה עוברים. 
• היריון ראשון.  
• נשים ממוצא אפריקאי. 
• אישה שחלתה בהיריון ראשון ברעלת היריון. 

הזיהוי המוקדם נעשה, ראשית, על פי המאפיינים שצוינו לעיל. שנית, על ידי הקפדה על ביצוע של בדיקות לחץ דם וחלבון בשתן במהלך ההיריון. נשים שהריונן מוגדר כהיריון בסיכון גבוה או שעונות על הפרמטרים שלעיל, צריכות לבצע בדיקות אלו על בסיס שבועי משבוע 28-26. אם לחץ הדם גבוה מ- 140 על 90 או החלבון בשתן הוא פלוס אחד ומעלה, יש לפנות לרופא המטפל לצורך הערכה.  

לרוב יאושפזו נשים עם חשד לרעלת היריון לצורך ביצוע הערכה כוללת של מצב האם והעובר במסגרת היחידה להיריון בסיכון בבית החולים. "כאשר מדובר ברעלת היריון קלה", מסביר פרופ' חלק, "אפשר להמשיך את ההיריון, תוך השגחה קפדנית, עד שהאישה מגיעה קרוב ככול האפשר למועד הלידה. בדרך כלל, יינתן לאותה אישה זירוז בשבועות 38-37, ואז גם תבוצע הלידה".  

אם זוהתה רעלת היריון חמורה, יש צורך ביילוד האישה לאור הסיבוכים האפשריים. המשך ההיריון במצב זה עלול לסכן את האם וגם את חיי העובר".  

ההחלטה על מועד היילוד במצב של רעלת היריון חמורה, מתקבלת לפי שבוע ההיריון. במצבים שבהם מדובר במחלה שהתחילה בשבוע מוקדם מאוד, כגון שבוע 28-27, יש צורך לשקול עיכוב ביצוע הלידה למשך לפחות 48 שעות, עד למתן סטרואידים שיחישו את הבשלת הריאות של העובר. במצבים מאוד מיוחדים, שבהם האם והעובר יציבים, ניתן להציע השגחה שמרנית תוך ניטור קפדני של האם והעובר לאחר שהאם תאושפז ביחידה להיריון בסיכון עד לסוף תקופת ההיריון.

לידה בסימן רעלת היריון 

במצב שבו ברור כי חייבת להתבצע לידה וכי היולדת לוקה ברעלת היריון חמורה, ישנם שלושה קווים מנחים שעליהם מקפיד הצוות הרפואי: 

1. ביצוע הלידה והגעה למצב בו השליה מוצאת במלואה. מכיוון שהרעלת ההיריון מקורה בבעיה שיוצרת השליה, הרי שעצירת הרעלת תלויה במידה רבה בעצירת התהליך הפתולוגי שמחמיר את מצב האישה – דהיינו, הוצאת השליה במלואה ו"ריקון הרחם". 
2. מניעת פרכוסים, ובמידת הצורך טיפול בהם. חלק מהטיפול ברעלת ההיריון הוא מתן תרופות מיוחדות אשר משפיעות על המוח ומונעות פרכוסים.  
3. בקרה וטיפול ביתר לחץ הדם. לחץ הדם כשלעצמו, כאשר הוא מגיע לערכים גבוהים, עלול לגרום לאירוע מוחי, אשר ממנו האישה עלולה לא להתאושש. לאור זאת, יש לערוך ניטור קפדני של ערכי לחץ הדם ולתת טיפול תוך ורידי, במגוון של תרופות ייעודיות.

לאחר הלידה נשארת האישה בחדר הלידה לפחות לעוד 24 שעות לצורך השגחה, מניעת פרכוסים (שעלולים להופיע גם אחרי הלידה) ובקרת יתר לחץ הדם. במהלך שעות אלו, מבוצעת הערכה נוספת של מצבה. אם היא מגלה סימני התאוששות, היא מועברת להמשך השגחה במחלקת היולדות. לעתים, במצבים הקשים, מתבצע המשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ עד להתאוששות מוחלטת.

לאחר ההתאוששות הראשונית, האישה משוחררת תוך הוראות להמשך השגחה למספר שבועות שבמהלכם המחלה תחלוף לחלוטין. מצב של רעלת היריון אינו נמשך מעבר ל- 12 שבועות לאחר הלידה.