לגלות את הדלקת

"במרפאה הריאומטולוגית ב'הלל יפה' אני נתקלת בזה הרבה – אנשים בגילאים שבין 35 ל- 45 מגיעים עם תלונות של קשיון מפרקים, או כאבים בלתי נסבלים במפרקי כפות הידיים, אומרת ד"ר נינה אבשוביץ', מומחית בריאומטולוגיה ומנהלת המחלקה לפנימית ד' במרכז הרפואי הלל יפה. "'אני קם ככה בבוקר ובמשך היום זה עובר', אני שומעת לא אחת, וגם: "הייתי אצל האורתופד כמה פעמים והוא נתן לי תרופות נוגדות דלקת או משהו לכאבים, אבל זה לא ממש עוזר'".

הסיפור שלהם זהה: כבר שנים הם סובלים מכאבים במפרקים. בהתחלה קצת פחות, עכשיו כבר יותר. הם נדדו בין אורתופדים לנוירולוגים ולמומחים לכאב, וחלקם נוטלים באופן קבוע משככי כאבים נרקוטיים או פרדניזון (מוכרים יותר כ"הורמונים" או "סטרואידים") שגורמי להם לתופעות לוואי כמו ישנוניות יתר ועצירות, עלייה בערכי סוכר, לחץ דם ומשקל, אבל לא ממש מקלים על שגרת יומם. חלקם מגיעים לחדר מיון אחרי כאבים שהפכו לבלתי נסבלים וקושי ממשי בתפקוד.

"מ', בת 48, אושפזה במחלקה שלנו בשל כאבים במפרקי כפות הידיים, בירכיים, בברכיים ובקרסוליים, שמהם היא סובלת זה שנה וחצי", מתארת ד"ר אבשוביץ'. "בשל הכאבים היא הפסיקה לעבוד והתקשתה לטפל בילדיה. כשביצענו איתה אנמנזה רפואית (היסטורית טיפולים, תרופות וכו'), סיפרה שנבדקה בעבר מספר פעמים על ידי מומחים שונים: נוירולוג, אורתופד ומומחה לכאב, וכי היא מטופלת במשככי כאבים חזקים במיוחד, שגרמו לה לתופעות לוואי, אך לא סייעו לכאבים שהלכו והחמירו. לאחר בדיקות דם, בדיקות גופניות ובדיקות דימות פשוטות למדי, היא אובחנה כחלה בדלקת מפרקים שגרונית (RA) והחלה להיות מטופלת בתרופות מתאימות. מספר ימים לאחר מכן היא דיווחה שאינה חשב בכאבים כלל, זאת בפעם הראשונה זה שנה וחצי".

מהי דלקת מפרקים שגרונית? 

"דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה שכיחה הפוגעת בכ- 1% מכלל האוכלוסייה. זוהי מחלה ששכיחותה בנשים גבוהה פי 3 מבגברים והיא אופיינית, כאמור, לגילאי 35- 45, אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל. יתר על כן, פעמים רבות המחלה כבר מתבטאת בגיל צעיר בתסמינים קלים בלבד, שהולכים ומתגברים בחלוף השנים.

"התסמינים האופייניים של דלקת מפרקים שגרונית הם תהליך דלקתי רב מפרקי, לרוב סימטרי, כשהמפרקים הקטנים של אצבעות הידיים והרגליים מעורבים בשכיחות גבוהה. רוב החולים מפתחים דלקת גם במפרקים אחרים כגון כתפיים, מרפקים, פרקי ירכיים, ברכיים וקרסוליים.

"התהליך מתאפיין בכאב המלווה בחום מקומי, נפיחות ואודם – כל אלו מלווים את החולה בכל שעות היום, אך מגיעים לשיא באמצע הלילה, כאשר בבוקר מופיע סימפטום של קישיון משמעותי במפרקים. כאשר הדלקת אינה מאובחנת במועד ואין טיפול מתאים וייעודי בתהליך הדלקתי, עלולים להיגרם שינויים בלתי הפיכים במפרקים עם התפתחות עיוותים בטווח תנועת המפרקים, ועל האדם החולה נגזר לחיות בכאב מתמיד, שמשככי כאבים, גם החזקים שבהם, לא מקלים עליו".

מדוע קשה לאבחן דלקת שגרונית?  

"המטופלים שמגיעים הן למרפאה והן למחלקה אצלנו, הם בדרך כלל כאלו שעברו דרך ארוכה, עד ש'נפלו לנו בידיים'. מדובר במספרים שנעים בין 5 ל-10 מטופלים בכל יום שבו נערכת מרפאה. לא מדובר רק בחוסר ידע של רופאים אחרים, אלא בעיקר בהדרגתיות של המחלה, שיכולה 'לתעתע' הן בחולה והן ברופא, אם כי לפעמים חוסר ידע של אורתופדים ברפואה פנימית עשוי גם הוא להקשות על איתורה. ההתחלה של המחלה מתאפיינת בקישיון בשעות הבוקר של המפרקים הקטנים של כפות הידיים – הבנאדם לא מצליח לכופף יד, לקצץ אגרוף, לסגור כפתורים וכו'. הקישיון חולף לאחר הנעת המפרקים המעורבים במשך היום.

"בחלק מהמקרים המחלה יכולה להתחיל במפרקים גדולים כמו מפרקי כתפיים וקרסוליים. בהמשך מתחילם להופיע כאבים, נפיחות וחום מקומי במפרקים – אי אפשר להרים כתף, אי אפשר לשכב על הכתף, כאבים בברכיים, כאב במפשעות, כאבים בשורשי פרק היד ועוד.

"כיוון שכאבים מסוג זה נחשדים אוטומטית ככאבים שמקורם עיצבובי או אורתופדי, האנשים הללו מוצאים את עצמם עוברים מרופא אורתופד לרופא נוירולוג, כולל האפשרות שיישלחו לביצוע ניתוח בלתי נדרש. חלק מהמטופלים אף מגיעים לרופא העוסק ברפואת כאב ומתחילים ליטול תרופות חזקות להקלה על כאב".

אז כיצד מאבחנים? 

"על מנת להגיע לאבחנה", מסבירה ד"ר אבשוביץ', "יש צורך בבדיקה ריאומטולוגית על ידי רופא מנוסה בבדיקת המפרקים. כמו כן, ישנה חשיבות רבה להיסטוריה של המחלה ולתלונות המטופל על הכאבים שהוא חש. כל אלו, בצירוף בדיקות דם פשוטות ובדיקה פיזית מכוונת, הם הדרך לביצוע אבחון מדויק.

"החשיבות המהותית בביצוע האבחון, בוודאי שאבחון מוקדם, היא מניעת הרס מפרקים, האופייני לשלבים המוקדמים של המחלה, והוא זה שאחראי להחמרת הכאב. כמו כן, לדלקת שגרונית ישנן השלכות גם על תפקוד תקין של אברים אחרים בגוף כגון כלי דם ולב. מחקר שפורסם במרץ 2011 במגזין הרפואי Annals of the Rheumatic Diseases מצא שהחולים בדלקת שגרונית נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה בכלי הדם של הלב, הדומה בחומרתו לזה של חולים סוכרתיים. דהיינו, טיפול מוקדם יכול למנוע נזק מפרקי, אך גם  יכול למנוע התפתחות של מחלות לב, שתיגרמנה כתוצאה ממחלות דלקתיות מתמשכות בגוף". 

ד"ר אבשוביץ' מדגישה כי "ראוי לציין שלאחר האבחון ניתנות תרופות שמקלות במידה רבה על הכאבים ועל התפתחות המחלה, אך אין ביכולתן 'להחזיר את הגלגל לאחור'. דהיינו, נזקים במפרקים ועיוותים שנגרמו, לא ישוקמו לאחר מתן טיפול תרופתי מתאים".

לסיכום, דלקת שגרונית היא מחלה כרונית לכל דבר, שהלוקים בה תלויים בטיפול תרופתי לשם מניעת נזקי מפרקים עתידיים ולשם שמירה על בריאות תקינה ואיכות חיים טובה. זמן האבחון הוא קריטי, כפי שכבר צוין מספר פעמים, ולכן חשוב מאוד לעורר מודעות לנושא הן בקרב רופאי המשפחה והן בקרב רופאים אורתופדים, כדי שיהיו ערים לתסמינים ויוכלו להפנות לביצוע אבחון מתאים. הדבר נכון גם במקרים שהתסמינים הם קלים בלבד ועלולים "לחמוק" מעיני המטפל.