"כיפת ברזל נפשית": כך שומרות האחיות בישראל על חוסן בזמן מלחמה

המחקר, שבוצע על ידי פרופ' מירב בן נתן, מנהלת בית הספר האקדמי לאחים ואחיות של המרכז הרפואי הלל יפה ומרצה באוניברסיטת תל אביב, וגב' קרן הורביץ, מנהלת המחלקה למשאבי אנוש במרכז הרפואי הלל יפה, התקבל לאחרונה לפרסום בכתב העת הבינלאומיWorkplace Health & Safety והוא אחד המחקרים הראשונים בישראל שבחן בזמן אמת את הקשר בין תרגול יוגה לבין חוסן נפשי של אחיות בתקופת מלחמה. 

בשונה ממשברים קצרים ומוגבלים בזמן, המלחמה מול איראן הציבה בפני צוותי האֲחָיוּת מציאות מורכבת ומתמשכת: הצורך והדרישה לעבוד שעות ארוכות תחת עומס, ההתמודדות עם מחסור בכוח אדם, ובמקביל - הדאגה לבני המשפחה, הורים וילדים, שנמצאו תחת איום מתמשך. 

"צוותי האחיות לא רק מטפלים באחרים", מסבירה פרופ' מירב בן נתן, "בזמן העבודה ישנן אותן חוויות של חששות ופחדים שחווים כלל אזרחי המדינה, ולכן היה חשוב לנו להבין מהם הגורמים שעשויים לסייע בשמירה על חוסן נפשי דווקא בתקופות הקשות ביותר. בתרגול יוגה יש מעבר לפעילות גופנית, גם היבטים נפשיים מובנים". 

במחקר השתתפו 105 אחים ואחיות מבתי חולים בישראל, שמילאו שאלונים להערכת חוסן נפשי ותגובות לחץ, לצד שאלונים שבחנו את מאפייני תרגול היוגה, משך התרגול והתועלת הרגשית שהופקה ממנו. הצוותים היו מחדרי לידה, טיפול נמרץ, יולדות, בריאות הנפש ועוד, בעלי ותק מחלקתי של בין 10 ל-12 שנה. בקרב מי שתרגלו יוגה באופן קבוע, מדובר היה על תרגול אחד עד שניים בשבוע בממוצע, של מעל לשנתיים וחצי עד כחמש שנים. 

הממצאים היו מובהקים: העיסוק ביוגה באופן קבוע כחלק משגרת החיים יצר רמות חוסן גבוהות ותגובות סטרס נמוכות יותר בהשוואה למי שלא תרגלו כלל. הממצא המעניין ביותר היה שלא עצם ההשתתפות בשיעור יוגה היא שעשתה את ההבדל. דווקא התרגול העצמאי והמתמשך לאורך שנים, לצד התחושה שהיוגה מעניקה רוגע, משמעות ואיזון רגשי, היו הגורמים המשמעותיים ביותר שחיזקו את החוסן הנפשי. עוד נמצא כי בקרב אחיות בעלות וותק מקצועי רב יותר, אשר שילבו תרגול יוגה לאורך שנים, רמות הסטרס היו הנמוכות ביותר. 

קרן הורוביץ (מימין) ופרופ' מירב בן נתן

"מצאנו כי היוגה מספקת ערך רגשי אמיתי לאורך זמן ויוצרת רמות חוסן גבוהות יותר", אומרת פרופ' בן נתן, "במילים אחרות, יוגה אינה רק פעילות גופנית, אלא כלי לוויסות רגשי, להתמודדות עם לחץ ולשמירה על יציבות נפשית לאורך זמן". 

לדברי קרן הורביץ, אחד הלקחים המרכזיים מהמחקר הוא שחוסן אינו נוצר ביום אחד: "יוגה אינה אירוע חד פעמי ואינה פתרון קסם. מדובר בהרגל שמוטמע לאורך זמן. ככל שהתרגול הופך לחלק בלתי נפרד משגרת החיים וככל שהאדם מרגיש שהוא מסייע לו להתמודד עם אתגרי היומיום, כך גדלה התרומה שלו לחוסן הנפשי". 

הורביץ ופרופ' בן נתן מדגישות כי לחוסן של הצוות הסיעודי יש משמעות רחבה הרבה מעבר לרווחה האישית של העובדים: "איש או אשת צוות שמצליח.ה להתמודד טוב יותר עם לחץ ושחיקה מסוגל.ת להעניק טיפול איכותי יותר, לקבל החלטות שקולות יותר ולהישאר במקצוע לאורך זמן. המשתתפים במחקר ציינו כי תרגול יוגה הפך למעין "כיפת ברזל נפשית", המאפשרת להמשיך לטפל באחרים גם כאשר המציאות סביב סוערת". 

"השקעה בחוסן של אנשי הצוות היא למעשה השקעה במערכת הבריאות כולה", מסכמות השתיים. "ממצאי המחקר", הן טוענות, "מצביעים על הצורך לפתח תכניות ארגוניות שיסייעו לעובדי מערכת הבריאות לאמץ כלים לחיזוק החוסן הנפשי, תוך עידוד לתרגול אישי ומתמשך גם מחוץ למסגרת העבודה".