חמישה דברים שלא ידעת על גיל המעבר

"נשים לא תמיד מקשרות תופעה גופנית מסוימת לתסמיני גיל המעבר", מסבירה עדי סער לוקר, מרכזת בכירה של תחום בריאות האישה בשירות הפיזיותרפיה של המרכז הרפואי הלל יפה. "רוב הנשים שמעו על גלי חום, הזעת יתר, מצבי רוח משתנים ואפילו על היעדר שינה", היא מפרטת, "אבל לא על כך שסביב הפסקת הווסת ולאחר מכן עלולות להיות תופעות אחרות, פחות מדוברות, הקשורות לבריאות האגן ורצפת האגן ואשר משפיעות על מעל ל-50% מהנשים המגיעות לגיל המעבר. אפילו מישל אובמה וגווינת' פאלטרו מדברות על התופעות האלו ברשתות השונות".

בואי נדבר על כמה תופעות "פחות מוכרות" של גיל המעבר בנשים.

1. קושי להתאפק, או בריחת שתן כתוצאה משיעול, עיטוש, צחוק או פעילות גופנית: ביקורים תכופים בשירותים, קושי בהתאפקות, שימוש בעזרים סופגים וקימה לשירותים מספר רב של פעמים בלילה – תופעות אלו מיוחסות לתכיפות ודחיפות במתן שתן. מנגנון נוסף הוא דליפת שתן במאמץ – דליפה של שתן בזמן עיטוש, שיעול, צחוק או הרמת קול, בזמן פעילות גופנית ובקפיצות. 
2. כאבים חדשים בזמן קיום יחסי מין, כאבים או גרד באזור הפות והנרתיק: בדרך כלל בשל יובש נרתיקי שלא היה בעבר. 
3. הרגשה של כבדות בנרתיק, משהו "לא במקום": תחושה של כבדות או הרגשת בלט בנרתיק הנגרמת בשל העובדה שישנה ירידה של איברי האגן כלפי מטה בהשפעת כוח הכובד. 
4. דלקות בדרכי שתן או בנרתיק בתדירות גבוהה יותר מאשר בעבר. 
5. הצטברות חדשה של שומן, בעיקר באזור הבטן התחתונה, וקושי רב להיפטר ממנו למרות שמירה על תזונה נכונה: האם ידעת שיש מושג כזה שנקרא בטן גיל המעבר (Menopause belly)?

למה זה קורה?

התשובה למרבית התופעות האלו נעוצה בשינויים הורמונליים. ליתר דיוק – ירידה בהורמון האסטרוגן בגוף. האסטרוגן הוא הורמון משמעותי המשפיע על מערכות רבות, ובין היתר, על מערכת השתן והמין.

בנוכחות אסטרוגן ריריות הנרתיק משגשגות ובהיעדרו הרירית הופכת דקה, נוטה להיפצע, ישנו פחות סיכוך ולכן נטייה ליובש נרתיקי הגורם לכאבים בנרתיק ולכאבים ביחסי מין. בנוסף, ישנה ירידה בחומציות הנרתיק ולכן סיכון מוגבר לפתח זיהומים חיידקיים ופטרייתיים בדרכי השתן. האסטרוגן משפיע גם על רירית צינורית השתן, שהופכת לדקה יותר עם פחות כלי דם ועם פתח רחב יותר. ניוון של סיבי שריר שלפוחית השתן וירידה בעוצמת התכווצותו, גורמים להפרעה בהתרוקנות השלפוחית וירידה בנפחה, ולכן נשים חוות יותר דלקות בדרכי השתן, דחיפות ותכיפות במתן השתן, השתנה לילית ודליפת שתן בזמן מאמץ.

בנוגע להשמנה הבטנית, עם הירידה באסטרוגן חלה האטה בקצב חילוף החומרים, ובנוסף, שומן מתחיל להצטבר בעיקר סביב המותניים ופחות באזור האגן והירכיים, מה שיוצר השמנה בטנית. השמנה זו מעלה את הסיכון לפתח מחלות לב, סוכרת, סרטן השד ודמנציה.

אז מה עושים? מה הפתרונות הקיימים? האם ניתן להימנע?

"כמו שלא ניתן להימנע לגמרי מהיווצרות קמטים בעור, כך גם לא ניתן להימנע לגמרי מתופעות גיל המעבר", מציינת סער לוקר. אבל, יש אפשרויות להקל על התסמינים.

טיפול תרופתי

טיפול הורמונלי סיסטמי חלופי, הניתן לאחר היוועצות עם רופא המתמחה בגיל המעבר ובהיעדר התוויות נגד, עשוי לשפר משמעותית את תופעות גיל המעבר, ולשפר את איכות חיי האישה. להורמונים גם השפעה טובה על העצם, במניעת אוסטיאופורוזיס (דלדול עצם) ובמניעת מחלות לב וכלי דם, כאשר ניתן קרוב להפסקת הווסת.

טיפול הורמונלי מקומי כולל משחת אסטרוגן נרתיקי או טבליות להחדרה לנרתיק למניעת יובש וגרד, להפחתת הסיכון לדלקות שתן ונרתיק. בנוסף, האסטרוגן משפר את ריריות הנרתיק ופתח צינורית השתן, מה שעשוי לסייע בהפחתת תופעות של דליפת שתן מדחיפות או ממאמץ. יש לציין כי טיפול מקומי אינו חייב להיות על בסיס הורמונלי.

מומלץ שימוש בחומרי סיכה על בסיס מים או סיליקון בעת קיום יחסי מין להקלה על כאבים בחדירה.

ישנו טיפול תרופתי גם לתופעות הדחיפות במתן השתן.

ניתן לפנות לרופא/ה מומחה בתופעות גיל המעבר על מנת לקבל ייעוץ מתאים.

אימון לשרירי רצפת האגן

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה חיונית ביותר לשמירה על בריאות תקינה. יתרונות הפעילות הגופנית בכל גיל, כולל בגיל המעבר, הם רבים: שיפור תפקוד מערכות הלב וכלי הדם ומערכת הנשימה, סיוע באיזון לחץ הדם והפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, לאירועים מוחיים, לממאירות ולמחלות נוספות, שיפור גמישות המפרקים והתנועתיות, חיזוק השרירים וחיזוק העצמות, שיפור הקואורדינציה ושיווי המשקל, שיפור בטיחות ההליכה וצמצום הסיכון לנפילות, שיפור מצב הרוח (הפחתת תחושת דיכאון), שיפור יכולת הריכוז ומתן תחושה כללית טובה.

בגיל המעבר פעילות גופנית מסייעת בשמירה על משקל תקין, בשיפור פרופיל השומנים בדם, בעלייה במסת השריר, בחיזוק מסת העצם, בעלייה במטבוליזם (חילוף החומרים בגוף) ובשיפור ההרגשה הכללית. ההמלצה היא בין שעתיים וחצי לחמש שעות של פעילות מתונה או שעה וחצי עד שעתיים וחצי של פעילות עצימה בשבוע. בנוסף, מומלץ להוסיף יומיים בשבוע של פעילות מחזקת שרירים בעצימות בינונית או גבוהה לכלל השרירים בגוף. המפתח העיקרי הוא פעילות שמייצרת הנאה ובעיקר התמדה.

סוגי פעילות:

נציין כי נשים רבות חוות תסמינים הקשורים ברצפת האגן בזמן פעילות גופנית (דליפת שתן, תחושת כובד בנרתיק ועוד). מומלץ להיוועץ בפיזיותרפיסטית לרצפת האגן להתאמת הפעילות.

פעילות אירובית בנשיאת משקל עם high impact - ריקוד, ריצה, קפיצה בחבל, כדורעף, כדורסל, אימוני סבבים (HIIT).

פעילות אירובית בנשיאת משקל low impact - הליכה על הליכון/בחוץ, מכשיר אליפטיקל, מדרגות.

אימוני חיזוק והתנגדות – עם משקולות ידיים/רגליים, גומיות אלסטיות.

פעילות אירובית ללא נשיאת משקל - שחייה, דיווש באופניים – מומלץ לשלב בשגרת הפעילות, אך לבדה אינה משפיעה על שיפור מסת העצם.

אימוני גמישות ושיווי משקל – יוגה, פילאטיס.

אימון ספציפי לשרירי רצפת האגן:

תרגול לחיזוק שרירי רצפת האגן משפר את יכולת השליטה על השתן בזמן ביצוע מאמצים. הפעלה נכונה בתזמון נכון וניהול הרגלי השתנה נכונים עשויים לסייע לתחושות התכיפות והדחיפות במתן השתן.

חיזוק השרירים בשילוב עבודה נכונה של שרירי הליבה וניהול עומסים נאות בזמן ביצוע פעולות יומיומיות ופעילות גופנית עשוי לשפר תסמינים של כובד נרתיקי וצניחת איברי האגן.

"ככלל", מסכמת סער לוקר, "כפי שפונים להתאמה תרופתית לאיש מקצוע בתחום גיל המעבר, כך מומלץ גם לפנות לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן לבדיקה ולהתאמת תכנית תרגול אישית".