כירורגיה גינקולוגית

סוגי הטיפולים והמצבים הרפואיים שלהם ניתן מענה במסגרת הכירורגיה הגינקולוגית במחלקה:

טיפול כירורגי זעיר-פולשני. בשיטה זו מתבצעים ניתוחים באגן הקטן ובבטן התחתונה, ללא צורך בפתיחת הבטן. בדרך כלל מוחדרת מצלמה דרך חתך קטן בטבור, והיא מעבירה את המתרחש בחלל הבטן למסכים שבהם צופים המנתחים. בנוסף, מוחדרים שניים עד שלושה מכשירים נוספים המשמשים את המנתחים.

בעזרת הלפרוסקופיה אפשר לבצע את מרבית הניתוחים הגינקולוגיים כגון: כריתת ציסטות שחלתיות, כריתת שחלות, כריתת חצוצרות והפרדת הידבקויות בחלל הבטן.

שיטה זו נחשבת כיום כטיפול הבחירה במגוון נרחב של בעיות גינקולוגיות כגון: אנדומטריוזיס, שיקום רצפת האגן, כריתת שרירנים ואף כריתת רחם.

יתרונותיה של הלפרוסקופיה קשורים בעיקר לזמן האשפוז הקצר וההחלמה המהירה.

הלפרוסקופיה דורשת ניסיון רב ומיומנות מצד הצוות המנתח, בנוסף למכשור חדשני ומורכב הקיים במחלקתנו.  

צוות המחלקה בעת ניתוח ברובוט דה וינצ'י

היסטרוסקופיה

צורת אבחון וטיפול אנדוסקופית לחלל הרחם. הפעולה מתבצעת דרך צינור אופטי (מצלמה) המוחדר אל חלל הרחם דרך צוואר הרחם ובעזרתו אפשר לאבחן מצבים פתולוגיים של חלל הרחם. דרך הצינור מוחדרים מכשירים עדינים נוספים שבעזרתם מבצעים כריתת פוליפים, כריתת שרירנים תת-ריריים קטנים, חיתוך מחיצות וכדומה. הפעולה משמשת גם ככלי עזר לטיפולי פריון ולאבחנת תקינות חלל הרחם והחצוצרות.

ציסטות שחלתיות

ציסטה שחלתית (כיסיה) היא מעין כיס המלא בנוזל, או תוכן אחר שמקורו בשחלה. הציסטות השכיחות ביותר הן הציסטות התפקודיות (פונקציונליות), דוגמת ציסטות פוליקולריות וציסטות של גופיף צהוב, הציסטות הגידוליות השפירות, דוגמת ציסטות דרמואידיות (המכילות רקמת שומן, שיער, עצם וכו'), וציסטות אנדומטריאליות (ראי סעיף על אנדומטריוזיס). בחלק מהמקרים הציסטות ממאירות ובעלות מרקם מוצק. מרבית הציסטות מטופלות בגישה לפרוסקופית.

שרירנים (מיומות)

השרירנים הם גידולים שפירים של הרחם. הם מופיעים ב-20 עד 25 אחוזים מהנשים, שכיחים יותר בגילאי 30 עד 40, אולם יכולים להופיע בכל גיל. הגודל של השרירנים משתנה – החל בגודל אפונה קטנה ועד ליותר מ-15-10 ס"מ. בחלק מהמקרים הנשים תהיינה ללא תסמינים או תלונות ואילו במקרים אחרים יתלוננו נשים על שינויים בווסת, כאבי אגן, לחץ בבטן התחתונה, לחץ על שלפוחית השתן, ובגיל הפריון – הפלות וליקויים בפריון.

אנדומטריוזיס

מצב שבו רירית הרחם נמצאת במקומות אחרים מחוץ לחלל הרחם. אפשר למצוא נגעים של אנדומטריוזיס על קירות האגן, החצוצרות, השחלות, המעיים ושלפוחית השתן ובצורה פחות שכיחה מחוץ לחלל האגן הקטן. בדומה לרירית הרחם, גם נגעים אלה עוברים שינויים דומים בתגובה למחזור ההורמונלי ולפיכך יכולים לתפוח, לדמם כל חודש ולגרום לכאבים. אנדומטריוזיס יכולה לגרום להופעת ציסטות שחלתיות ולהידבקויות של רקמות באגן. התסמינים השכיחים ביותר הם כאבים בזמן הווסת, כאבים בין וסת לווסת, כאבים ביחסי מין, דימומים לא סדירים וליקויים בפריון.

אין כיום בדיקה פשוטה ויעילה לאבחון אנדומטריוזיס. הדרך היחידה לאבחון מדויק של המצב היא על ידי לפרוסקופיה ונטילת דגימות חשודות. לעתים אפשר לאבחן נגעים אנדומטריוטיים בעזרת אולטרה-סאונד.

אפשר לטפל באנדומטריוזיס באופן תרופתי, על ידי כריתה כירורגית או בשילוב של שתי השיטות.

כריתת רחם

אפשר לבצע כריתת רחם בגישה בטנית, נרתיקית ולפרוסקופית. הגישות העדיפות ביותר כיום הן הגישה הנרתיקית או הלפרוסקופית (וזאת לפי נתוני האישה והסיבה לניתוח), שמאפשרות החלמה מהירה.

על מנת לסייע לאישה לבחור את הגישה הבטוחה והמתאימה ביותר למצבה, מתבצע ייעוץ הולם מול הרופא המטפל.

ההחלטה על כריתת רחם חייבת להיעשות לאחר בירור יסודי ומקיף, הכולל את גיל האישה, מצבה הבריאותי, עברה הרפואי, רצונה בהריונות נוספים, חומרת הסימפטומים, גורמי סיכון לגידולים גינקולוגיים ממאירים ולאחר בדיקה גינקולוגית מקיפה.

אלטרנטיבות לכריתת רחם: 

• כריתת שרירן (מיומה) – אפשר לבצע כריתת שרירנים בלבד לצורך שימור הרחם והפריון. כריתת השרירן תבוצע בפתיחת בטן, בגישה לפרוסקופית או בגישה היסטרוסקופית. 
• הרס רירית הרחם (אנדומטריום) – על ידי כריתתה או צריבתה בצורות שונות (חום, לייזר). הטיפול מוביל להפחתה משמעותית בכמות הדימום הווסתי. טיפול זה לא מתאים לנשים המעוניינות בפריון. הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית קצרה, וברוב המקרים בגישה היסטרוסקופית. 
• צנתור עורקי הרחם וחסימתם (אמבוליזציה) – ניתוק אספקת הדם על די הזרמת חלקיקים קטנים לכלי הדם המזינים את השרירנים ו/או את הרחם. פעולה זו מבוצעת בעזרת רדיולוגיה פולשנית. 
• הרס שרירנים על ידי אולטרה-סאונד ממוקד תחת בקרת MRI – פעולה המבוצעת בנשים אשר אינן מעוניינות לעבור פרוצדורה כירורגית. 
• שימוש בהתקן תוך-רחמי הורמונלי (מירנה) או טיפולים תרופתיים שונים.