שאלות ותשובות

נשים שמלאו להן 42 שנים לא יבוצעו יותר משלושה מחזורי טיפול עוקבים בהם לא הגיעו לשלב החזרת עוברים (לא כולל החזרת עוברים מוקפאים מטיפולים קודמים). 

על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות - בכל גיל, לאחר ארבעה מחזורי טיפול ללא החזרת עוברים או לאחר שמונה מחזורי טיפול ללא השגת היריון, ייערך דיון של הצוות המטפל לגבי המשך טיפול. הגבלה זו אינה מחייבת הפסקת מחזורי טיפול בעתיד.

הגדרת האבחנה לאי-פוריות, וכן ההחלטה על טיפולי פריון, נעשית בשיתוף הגינקולוג/מומחה פוריות בקהילה, ובדרך כלל, לאחר בדיקות שונות שהגינקולוג בקהילה ביקש מבני הזוג/האישה לבצע, בהתאם לבעיה שעלתה.

לאחר שניתנה הפניה של הגינקולוג בקהילה, בהתאם להחלטת בני הזוג/האישה, תתבצע פנייה ליחידה/המרפאה בה יבוצע הטיפול. בשיחת הייעוץ יש להצטייד בטופס מהמבטח הרפואי (קופת חולים – לדוגמה, ב"כללית", טופס 17) ובהפניה מהגינקולוג בקהילה. כמו כן, רצוי להצטייד בבדיקות כפי שיפורט להלן, כבר בפגישת הייעוץ הראשונה.

הבדיקות הנדרשות מחויבות על פי חוק לשם ביצוע טיפולי פוריות. כולן, למעט בדיקות הסקר הגנטי, ניתנות לביצוע בקהילה (הפניה על ידי הגינקולוג או הרופא המטפל), וכלולות בסל שירותי הבריאות.

האישה:

א. בדיקות מעבדה שונות המבוצעות כהכנה לקראת הריון ומטרתן לשלול סיבות שעלולות לפגוע בהריון, בבריאות האם או העובר. 

• סוג דם ו-Rh , סקר נוגדנים. 
• תפקודי קרישה וכימיה מלאה. 
• נוגדנים לאדמת, VDRL (מחלות מין). 
• נוגדנים ל-CMV ו- Toxoplasmosis.
• - HBsAg ונוגדנים להפטיטיס B ו-C. 
• ספירת דם כללית. 
• סוכר בצום. 
• HIV (איידס). 
• בדיקה גינקולוגית עדכנית, כולל משטח צוואר רחם (Pap smear). 
• בדיקת שד כירורג/ממוגרפיה/אולטרה-סאונד שד 
• לנשים מעל גיל 40 ומעלה נדרש א.ק.ג. וצילום חזה.

ב. פרופיל הורמונאלי בדם - הבדיקה מבוצעת ביום השלישי למחזור הווסתי ומעידה על הרזרבה השחלתית.

הגבר:

• בדיקת זרע. 
• בדיקות דם המתבקשות על פי הנחיות משרד הבריאות: HBsAg, נוגדנים להפטיטיסB ו-C ונוגדני HIV.

כמו כן, מומלץ לבני הזוג/האישה להצטייד בבדיקות סקר גנטיות. בדיקות אלו נעשות בקופת החולים ומסובסדות על ידן, בהתאם לביטוח הרפואי הקיים.

על מנת לקבל אישור מהמבטח הרפואי (קופת החולים) נדרש מילוי טופס הפניה לטיפולי פוריות. טופס זה ימולא על ידי מומחה הפריון ויישלח לקבלת אישור על ידי קופת החולים. טופס ראשוני זה יכול להישלח על ידי רופא הפריון בקהילה או רופא הפריון לאחר פגישת הייעוץ הראשונה.

הטפסים הנדרשים עבור ביצוע טיפולי פוריות מתחלקים לשניים:

טיפולי פוריות (לדוגמה, הזרעה):

• טופס התחייבות של המבטח הרפואי עבור בדיקות מעקב זקיקים – אולטרה-סאונד, בדיקת רופא ובדיקות דם המבוצעות בטרם ביצוע טיפול ההפריה. לעתים, קופת החולים אינה מאשרת לבצע בדיקות מעקב אלו ביחידה, ואז בדיקות מעקב הזקיקים נעשות במרפאת הקהילה אליה מופנית המטופלת.

בשלב הבא: הזרעה והשבחת זרע:

• טופס התחייבות של המבטח הרפואי לביצוע הזרעה - עבור האישה.
• טופס התחייבות של המבטח הרפואי עבור רחיצת הזרע והכנתו להפריה (השבחה) - עבור הגבר.
• במקרה שהזרע מגיע מבנק זרע, לא תמיד יש צורך בטופס התחייבות להשבחת זרע, במידה שתהליך זה מתבצע בבנק הזרע עצמו.

טיפולי הפריה חוץ-גופית - IVF:

טפסי התחייבות מהמבטח הרפואי כוללים (סך הכול שלושה טופסי התחייבות מהמבטח):

• שלב א' - מעקב זקיקים והתקדמות הטיפול עד החלטת שאיבת הביציות.
• שלב ב' - שאיבת הביציות, הפרייתן והחזרת העוברים.
• במידה שמבוצע תהליך של החדרת זרעון בודד לביצית (מיקרומניפולציה) - ניתנת התחייבות נפרדת, שלישית.

טפסים נוספים נדרשים: 

• צילום של תעודות הזהות של בני הזוג, כולל ספח. 
• בני זוג שאינם נשואים – צריכים להצטייד באישור נוטריוני על הסכם זוגיות. 
• במקרה של אם יחידנית – אישור על פתיחת תיק בבנק הזרע.

בין 10 ל-15 אחוז מכלל אלו המנסים להרות יסבלו מהפרעות כלשהן בפריון. חוסר בפריון/ פוריות מוגדר כחוסר יכולת להשיג הריון לאחר יחסי מין סדירים ולא מוגנים במשך שנה. כאשר גיל האישה הוא מעל 35, מתקצר פרק הזמן המוגדר כבעיית פוריות לשישה חודשים. יהיו זוגות שיאובחנו כבעלי בעיית אי-פוריות, שבעטיה יחלו מידית בטיפולי הפריה חוץ-גופית.

בעיקרון, הסיבות לאי-פוריות הן:

א. סיבה מכנית - הנובעת ממצב חסימתי חצוצרתי או הידבקויות תוך-בטניות.

ב. סיבה הורמונלית של האישה המתבטאת בהפרעות בביוץ.

ג. סיבה זכרית – הקשורה במיעוט זרע.

ד. כישלון בטיפולים בלתי פולשניים קודמים.

אי-פוריות יכולה לנבוע מבעיה אצל האישה (כ-40% מהמקרים), מסיבה זכרית (כ-40% מהמקרים), או מסיבה בלתי מוסברת (20% מהמקרים). בכל מקרה, אצל כ-10% מהזוגות יש יותר מגורם אחד לאי-פוריות.

הטיפול ההורמונלי כולל שילוב של מתן הורמונים גונדוטרופיניים: הורמון ה-FSH סינתטי ( (Gonal Fאו LH סינתטי (Luveris, Puregon) או שילוב בין הורמון FSH ו-LH טבעי Menogon) או(Menopur או סינתטי (פרגובריס או ריקובל). תפקיד הורמונים אלה לגרות את השחלה לגדל זקיקים, בתוכם נמצאות הביציות. במקביל, ניתנים חומרים מעכבי ביוץ (GnRH agonist/antagonist) למניעת ביוץ מוקדם. מעכבי ביוץ אלה ניתנים בתחילת המחזור (Decapeptyk או דומה לו) או תוך כדי הגירוי ההורמונאלי (Cetrotide או Orgalutrane). מעקב אחר התקדמות הגירוי נעשית על ידי בדיקת אולטרה-סאונד נרתיקי למדידת קוטר הזקיקים ורמת הורמון האסטרדיול המופרש מהם. כ- 36 שעות לפני שאיבתן של הביציות, מזריקים הורמון דומה בתכונותיו ל-LH, הגורם להבשלת הביציות בזקיקים ומאפשר שאיבתן מחוץ לזקיק (Ovitrelle).

סוגי הזריקות והשילוב ביניהן, לרבות אופי הטיפול (פרוטוקול רפואי) נקבעים לכל אישה פרטנית על ידי הרופא המטפל, בהתבסס על גיל האישה, משקלה, הפרופיל ההורמונאלי שלה, תגובה קודמת לפרוטוקול השראת ביוץ ואיכות הזרע.  

רצף הנחיות טיפוליות נקראות "פרוטוקול טיפול". אופי הטיפול (פרוטוקול רפואי) נקבעים לכל אישה, פרטנית על ידי הרופא המטפל. לצורך קביעת הפרוטוקול המתאים, תמיד יילקחו בחשבון: גיל האישה, משקלה, הפרופיל ההורמונאלי שלה, תגובה קודמת לפרוטוקול השראת ביוץ ואיכות הזרע.

להלן ארבעה סוגי טיפולים אפשריים/שכיחים:

פרוטוקול טיפול קצר באנטגוניסט: מתחיל ביום השני - השלישי למחזור, במתן יומי של תרופה לגירוי השחלות, כאשר לאחר חמישה - שישה ימים מוסיפים את האנטגוניסט ל – GnRH. מטרת האנטגוניסט הינה למנוע ביוץ מוקדם העלול לפגוע בהצלחת הטיפול. ממשיכים בטיפול המשולב עד להשגת זקיקים "בשלים". עם השגת הזקיקים הבשלים (בד"כ בקוטר מעל 17 מ"מ), ניתנת זריקה של ,Ovitrelle שמטרתה להשרות את הבשלת הביציות בזקיקי השחלה ולגרום לייצור הורמון הפרוגסטרון והפרשתו לזרם הדם.

פרוטוקול טיפול ארוך באגוניסט: מתחיל ביום השני למחזור או שבוע לאחר הביוץ במתן אגוניסט ל – GnRH. תפקידו של האגוניסט, כמו האנטגוניסט, למנוע ביוץ מוקדם. אלא, שלהבדיל מהאנטגוניסט, יש צורך במתן האגוניסט למשך כשבועיים לפני השגת היעד (דיכוי בלוטת יותרת המוח ומניעת האפשרות לביוץ מוקדם). עם השגת הדיכוי, המזוהה באמצעות אולטרה-סאונד זקיקים ובדיקת דם להורמונים, מתחילים בגירוי השחלות.

הבשלת ביצית חוץ גופית/ בתנאי מעבדה (IVM): הבשלת ביצית חוץ גופית הינה טכנולוגיה שפותחה בתחילת שנות ה-2000 ומיועדת לנשים עם ריבוי זקיקים בשחלה. טיפול בנשים אלה הינו מאתגר כיוון שהן נתונות לסיכון של גירוי יתר שחלתי. בשיטה זו, האישה מקבלת טיפול הורמונאלי מינימאלי, ויתרונה בכך ששואבים את הביציות מהשחלה כשהזקיקים קטנים ורמות ההורמונים המופרשים עדיין נמוכות. הביציות יעברו הבשלה במעבדה, יופרו ויוחזרו לרחם לאחר מכן.

מחזור טיפול טבעי: מתאים לנשים שהן poor responders- נשים עם תגובה שחלתית נמוכה. כמו כן, הטיפול מתאים לנשים שביצעו מספר רב של טיפולי הפריה ללא הצלחה כלל ושאינן מגיבות לטיפול ההורמונאלי המקובל. שיטה זו מעודדת מעקב אחר זקיק בודד המתפתח באופן טבעי אצל האישה במסגרת המחזור החודשי שלה, ללא התערבות הורמונאלית כלשהי, ותזמון שאיבה של זקיק אחד על מנת לקבל ביצית אחת. בהמשך מתבצע תהליך הפריה חוץ-גופית של שאיבה והחזרה.

חשוב לזכור שאלה חלק מהפרוטוקולים, ולפי שיקול דעת הרופא ניתן להציע טיפולים שונים נוספים.

הזרעה היא תהליך שבו מזריקים זרע לחלל הרחם לאחר הכנה מתאימה במעבדה (שטיפה והשבחה). ההזרעה מתבצעת על ידי רופא המיומן בכך, ובאמצעות צינורית דקה ארוכה וייעודית. לא ניתן לבצע הזרעה לרחם בבית, בשל אפשרות לסיבוכים בעקבות פרוצדורה לא סטרילית.

לאחר שטיפת הזרע הרופא יבצע זיהוי של דגימת הזרע עם בני הזוג/ האישה. ייחתם טופס הסכמה להזרעה לאחר הסבר על התהליך ועל הסיבוכים האפשריים. ההזרעה מתבצעת כאשר האישה נמצאת בשכיבה על מיטה גינקולוגית. הרופא יאסוף את הזרע למזרק סטרילי המחובר לקטטר הזרעה. הרופא יעשה שימוש בספקולום (מפשק נרתיק) לצורך חשיפת צוואר הרחם, יסיר הפרשות מצוואר הרחם, יעביר את הקטטר אל תוך פתח חלל הרחם ויזריק באיטיות את הזרע לתוך חלל הרחם. לאחר ההזרעה על האישה לנוח כעשר דקות. לאחר מכן יהיה עליה להמתין שבועיים עד לבדיקת ההיריון. על הזרעה ניתן לחזור בין שלוש לשש פעמים, בהתאם לשיקול דעת רפואי.

ההזרעה מכוסה על ידי טופס מהמבטח הרפואי. עלויות בתעריף הפרטי להשבחה ולהזרקה משתנות בהתאם לתעריף הרופא המבצע והמעבדה עמה הוא עובד. ההפניה להזרעה נעשית על ידי רופא פריון מטפל.

בישראל אין הגבלה על מספר מחזורי טיפול עד לשלב בו לבני הזוג יש שני ילדים. קיימת הגבלה של קופות החולים לארבעה עד חמישה מחזורי טיפול בשנה. מעבר לשני ילדים, ניתן לקבל אישור לביצוע טיפול דרך ביטוחים משלימים ופרטיים עם השתתפות עצמית.

על פי הוראת משרד הבריאות - בכל גיל, לאחר ארבעה מחזורי טיפול ללא החזרת עוברים או לאחר שמונה מחזורי טיפול ללא השגת הריון, ייערך דיון של הצוות המטפל לגבי המשך טיפול. כאמור, טיפולי פוריות ניתנים לנשים עד גיל 45. בכל מקרה, התחלת טיפול והפסקתו נעשות בכפוף להוראות הרופא. ישנן נשים שיידרשו להפסקה ארוכה יותר בין טיפול לטיפול מסיבות רפואיות.

הפרוצדורה של שאיבת ביציות והחזרת עוברים כוללת הנחיות למטופלת להלן:

שאיבת ביציות :

שאיבת ביציות היא תהליך של איסוף הביציות מהזקיקים שהתפצחו בשחלות. פעולה זו הינה דיקור הזקיקים שבשתי השחלות בגישה נרתיקית והיא נעשית תחת הרדמה כללית קלה וקצרה או הרדמה מקומית. פעולה זו מחויבת באשפוז האישה ביום בו היא נעשית (אשפוז יומי).

פעולת השאיבה מתבצעת בהרדמה כללית בחדר ניתוח הנמצא ביחידה לאשפוז-יום. הנחיות לקראת השאיבה תינתנה כיומיים לפני הפעולה. במהלך הפעולה תתבצע שיחה מקדימה עם רופא מרדים, ולאחריה תחובר האישה לעירוי נוזלים תוך-ורידי.

שאיבת הזקיקים בהם נמצאות הביציות מתבצעת בהנחיית מתמר אולטרה-סאונד וגינלי רגיל. מחט המוצמדת למתמר דוקרת דרך הנרתיק את הזקיק בשחלה ושואבת את הנוזל שבתוכו, המכיל את הביצית, אל תוך מבחנה מיוחדת. המבחנה מועברת אל המעבדה הנמצאת בסמוך לחדר הניתוח.

במעבדה, מבודדים האמבריולוגים את הביציות מתוך הנוזל הזקיקי והן מועברות לצלוחיות המכילות נוזל תרבית רקמה.

בהמשך, הביציות מופרות על ידי זרע בן הזוג (הפריה רגילה או מיקרומניפולציה, בהתאם לאיכות הזרע), ומודגרות להמשך גידול והתפתחות בתוך אינקובטור מיוחד שבו שוררים תנאי סביבה דומים לאלה שבגוף.

לאחר שאיבת הביציות האישה שוהה בחדר התאוששות ובהמשך במחלקת נשים, למשך שעתיים עד ארבע שעות (בהתאם למצבה) ומשתחררת לביתה.

ההנחיות ליום שאיבת הביציות :

• בבוקר יום השאיבה על האישה ובן זוגה להגיע ליחידה בשעה שנקבעה להם מראש. 
• על האישה להיות בצום מלא החל מחצות (להימנע מאכילה, שתייה, עישון ולעיסת גומי לעיסה), ולהגיע ללא תכשיטים, איפור ולק. 
• יש לוודא שמועד הזרקת התרופות לגרימת ביוץ (אוביטרל, פרגניל או במקרים מסוימים דקפפטיל) מתבצע בהקפדה על לוחות זמנים, על פי ההוראות - כ-36 שעות לפני מועד השאיבה המיועד. 
• ביום שאיבת הביציות הבעל מתבקש למסור דגימת זרע על ידי אוננות לתוך כלי סטרילי. במידה שידוע לבעל על קושי במתן הדגימה בבית החולים הוא יביא את הדגימה מביתו, על פי הנחיות מראש ובתיאום עם רופא/אחות היחידה.

הנחיות למטופלת לאחר שאיבת ביציות 

• מומלצת מנוחה מלאה ושתייה מרובה. 
• לנשים העוברות שאיבה בהרדמה כללית, אסורה הנהיגה באופן מוחלט. 
• ביום השאיבה מומלץ לנוח ולשתות לפחות שני ליטרים של נוזלים (עדיף מים). 
• אם מופיעים כאבי בטן עזים, חולשה ניכרת או חום, יש לפנות מיד למיון נשים. 
• מיום שלמחרת השאיבה, יש ליטול את התרופות (כדורים/נרות/זריקות), על פי הנחיות רופא היחידה, כפי שמפורטות במכתב השחרור לאחר שאיבת הביציות. 
• יום לאחר השאיבה יש להתקשר ליחידה ולברר את מספר ההפריות ומועד ההחזרה. לרוב, גם היחידה יוצרת קשר בכדי למסור נתונים אלו.

העוברים המופרים מוחזרים לרחם האישה יומיים עד שלושה ימים לאחר שאיבת הביציות. במקרה מסוימים, יוחזרו עוברים ביום החמישי או השישי לאחר שאיבת הביציות. כדי שההחזרה תהיה מדויקת לחלל הרחם, תהליך ההחזרה נעשה בהנחיית אולטרה-סאונד על דופן הבטן. לפני ההחזרה מתבקשת האישה לשתות שלוש-ארבע כוסות מים ולהמתין עד לתחושה של שלפוחית שתן מלאה, דבר שמאפשר תמונה ברורה יותר של חלל הרחם בגישה בטנית.

הנחיות לאחר החזרת עוברים 

• לאחר החזרת העוברים, יש להמשיך בטיפול ההורמונאלי התומך (הכולל גם תכשירי פרוגסטרון עם או ללא אסטרוגן) שמטרתו לתמוך בהשרשת העוברים ברחם. 
• אם לאחר ההחזרה מופיעים כאבי בטן חזקים, דמם לידני, חום, תפיחות הבטן או קושי בנשימה, יש לפנות למיון נשים, או להיוועץ ברופא היחידה. 
• כשבועיים לאחר ההחזרה תזומן האישה לבדיקת דם להריון. 
• במידה שהושג הריון, יהיה על האישה להמשיך בטיפול ההורמונאלי התומך. כמו כן, היא תוזמן לבדיקת דם חוזרת ובהמשך לאולטרה-סאונד, על מנת לוודא שהתפתחות ההריון תקינה. 
• מעקב ההריון ביחידה מסתיים בשבוע שמונה. לאחר שבוע זה מופנית האישה להמשך מעקב הריון אצל רופא/ת נשים מטפל/ת.

לתהליך ההפריה החוץ-גופית, קיימות תופעות לוואי, כמו גם סיבוכים אפשריים, שהם תוצר של הטיפול ההורמונאלי. קיימת חשיבות למודעות לתופעות וסיבוכים אלו ולהיכרותם, לשם דיווח לרופא ובדיקת התאמת הטיפול, המשכו, שינויו ואולי אף הפסקתו.

א. הופעת רגישות לתכשירים ההורמונאליים - נדירה, אך בכל מקרה של תופעה חריגה יש לדווח מוקדם ככל האפשר לרופא המטפל.

ב. גירוי יתר שחלתי - מצב בו גויסו מספר רב של זקיקים בשחלה ורמות האסטרדיול גבוהות. עד מתן האוביטרל מצב זה יביא לתחושה של נפיחות בבטן, לעתים לתחושה של אי-נוחות בבטן תחתונה. מצב זה נדיר אצל נשים עם רזרבה שחלתית נמוכה, נשים מבוגרות או נשים שעוברות טיפולי פריון במינונים הורמונאליים נמוכים.

ג. תסמונת גירוי-יתר שחלתי - סיבוך של טיפולי השראת ביוץ, המתאפיין בהגדלה ניכרת של השחלות ומעבר נוזלים והצטברותם בחלל הבטן והריאות. לתסמונת גירוי-יתר שחלתי טווח נרחב של הסתמנויות קליניות, שמתאפיינות בשתי תופעות עיקריות: (א) הגדלה ניכרת של השחלות הנובעת מהשפעת ה-FSH על גיוס ניכר של זקיקים בשחלות, ו-(ב) עלייה בחדירות ממברנות וכלי דם, הגורמת למעבר נוזלים מתוך כלי הדם והצטברותם בחללים שונים בגוף (חלל הבטן, בית החזה, הלב ותת עור). הדבר מתבטא, על פי רוב, בתפיחות הבטן, כאבי בטן, התפתחות ציסטות שחלתיות, הגדלת שחלות ואף הצטברות קלה של נוזלים בבטן. התופעות חולפות, בדרך כלל, בהמשך, תוך מנוחה ושתייה מרובה. לגירוי-יתר שחלתי ישנם שלושה מצבים – קל, בינוני וקשה.

גירוי קל - יופיע בשכיחות של 10 ועד 25 אחוזים למחזור טיפול אחד.

גירוי יתר בינוני - יופיע בשכיחות של 5 ועד 15 אחוזים למחזור טיפול אחד.

גירוי יתר קשה - יופיע בשכיחות של 0.1 ועד 5 אחוזים למחזור טיפול אחד. גירוי יתר בינוני וקשה - נדיר יותר ויכלול תופעות נוספות על האמור לעיל, כגון הופעת בחילות, שלשולים והקאות, הצטברות נוזל בחלל הבטן, בית החזה והלב שתצריך לעתים דיקורי בטן חוזרים לשם ניקוז. במקרים הקשים יכולה להיווצר יציאת הנוזלים לחללים שונים בבטן, יצירת תסחיפים וסיבוכים נדירים כגון אי-ספיקת לב, אי-ספיקת כליות ואחרים. אי-טיפול במצב זה, עלול להביא למופעים קשים ביותר ואף למוות. שכיחות של גירוי יתר שחלתי קשה עלולה להביא להפסקת הטיפול.

הטיפול בתסמונת גירוי יתר שחלתי הינו בעקרון טיפול שמרני ומטרתו למנוע את הסיבוכים הקשים של התסמונת ולקצר את משכה. לשם כך נדרש מעקב צמוד, לרוב, על בסיס אמבולטורי. הטיפול כולל מנוחה, שתייה מרובה, משככי כאבים ומעקב אחר סימנים ותסמינים היכולים להעיד על החמרה או התדרדרות. רצוי להימנע מקיום יחסי מין (העלולים להעלות את הסיכון לתסביב או קרע של השחלות). תסמונת קלה עד בינונית לרוב תחלוף מעצמה. אך, במידה שמופיעה החמרה לדרגה הקשה או מסכנת החיים, יש מקום להמשך טיפול במסגרת אשפוז.

ד. ריבוי עוברים – שיעור ריבוי העוברים בטיפולים הורמונאליים עומד על כ-30% ותלוי בסוג הטיפול. בכדי להימנע מריבוי עוברים קיימות המלצות למספר העוברים המקסימאלי להחזרה. לא ניתן להחזיר מעבר למספר העוברים המומלץ. לפני כל החזרה תתנהל שיחה בנידון עם הרופא המטפל.

במקרים שהושג הריון של ריבוי עוברים (שלושה ומעלה) יידרש דילול עוברים, זאת בשל הסיכונים הכרוכים בהריון מרובה עוברים. במידה שיהיה צורך בדילול עוברים, יינתן הסבר על הפעולה, סיכוייה וסיכוניה.

ה. הפלות והריונות חוץ-רחמיים - בהריונות המושגים לאחר השראת ביוץ ישנה עלייה מסוימת בשכיחות הפלות והריונות חוץ רחמיים.

ו. תסביב, קרע או דימום מהשחלה - מדובר בסיבוכים נדירים יחסית, אך כאלו שתיתכן ותידרש עבורם התערבות כירורגית. לעתים נדירות, דווח על צורך בכריתת השחלות.

ז. סרטן שחלות - סיבוך אפשרי, אם כי עד כה לא הוכח קשר סיבתי בין השראת ביוץ לבין סרטן השחלות. ידוע כי הריון הוא מגן טוב מפני התפתחות גידולי שחלה ממאירים בעוד מצבי אי-פוריות למיניהם יכולים להיות גורם אפשרי להתפתחות ממאירויות שונות.

ח. לידת תינוק בעל מום נפשי ו/או גופני - בטיפולים הורמונאליים הניתנים בבעיית פריון תיתכן לידה של ילד או ילדים במצב בריאותי או נפשי בלתי תקין. שיעור סיבוכים אלו, בדרך כלל, אינו עולה על תדירות הופעתם בהריון טבעי והינו בעל הקשרים גנטיים.

ביצוע טיפולי פוריות יכול לארוך זמן רב ועל האישה ובן זוגה עוברת תקופה של חרדות, ציפיות ולעתים תקווה שאינה מתממשת.

לכך ניתן לצרף את השפעת ההורמונים על הגוף, שגם להם ישנה השפעה על מצב הרוח, התיאבון והמצב הנפשי.

שני אלו עשויים להשפיע על הצלחת הטיפול, ורופאים רבים אינם מנתקים בין מצבה הנפשי של האישה ויכולתו להשפיע על הטיפול.

ביחידות פוריות רבות, עם פתיחת התיק הרפואי, מקובל ,כיום, כי האישה/ הזוג יקיימו פגישה עם עובד סוציאלי/פסיכולוג. כמו כן, ניתנת האפשרות לליווי קבוע של עובד סוציאלי/פסיכולוג לאורך הטיפול הרפואי ביחידה.

בנוסף, ישנן יחידות הממליצות על ליווי של סוגי רפואה משלימה, שעשויים לסייע בהפגת חרדות ומתחים, ואף עשויים לסייע בתהליך קליטת ההריון עצמו, כגון רפלקסולוגיה ודיקור (כמובן, בכפוף לאישור של הרופא המטפל).

בהתאם, ממליצים הרופאים לאישה לקיים כל פעילות שהיא, שאינה סותרת את הטיפולים ומסייעת לה בהפגת חרדות. כמו כן, מומלץ לזוג/ לאישה להמשיך את אורח חייהם השגרתי. מכיוון שלעתים הדרך להשגת הריון היא ארוכה.