לידה מיוחדת ליולדת מיוחדת

גילי טוני-גרין הצטרפה "בעל כורחה" למשפחת המרכז הרפואי הלל יפה בגיל 17, עת לקתה בשבץ מוחי והובהלה לבית החולים, שם קיבלה טיפול מציל חיים. מאז, לאחר תקופת שיקום ארוכה במיוחד, היא עדיין מבקרת ב"הלל יפה" מעת לעת, בין השאר, במכון ההמטולוגי, אצל ד"ר אורית סופר, מנהלת המכון, שהייתה חלק מהצוות שהציל את חייה בגיל 17, אך גם במסגרת אגף האמהות על מחלקותיו ומרפאותיו השונות.

השבוע, בסמוך ליום המשפחה, צירפה גילי למשפחתה בת שלישית, רוני שמה, אחות לעומרי ואיתמר, תאומים שנולדו גם הם ב"הלל יפה" לפני חמש שנים, לה ולבעלה, עמיחי - שניהם תושבי חדרה.

כל זה לא היה ברור מאליו לרוני כשהייתה נערה בת 18 שעסוקה בתהליך שיקום סיזיפי במיוחד. "אף אחד לא ידע למה לקיתי בשבץ מוחי", היא מספרת. זה היה באמצע שיעור התעמלות, שבו צנחתי לפתע על האדמה והתחלתי לפרכס. בדיעבד, יודעים לומר שהיה לי קריש דם במוח, שיצר שלושה אוטמים. כל צד שמאל שלי היה משותק תקופה ארוכה, ועד היום יש לי קשיים בהליכה ובנשיאת משאות ביד שמאל. כבר אז פחדתי מהעתיד, ולא הייתי בטוחה שאוכל להביא ילדים לעולם במצבי הגופני. כשהתחתנתי, ב-2009, הבעתי בפני בעלי, עמיחי, את חששותיי להביא ילדים לעולם – גם כי אולי לא אוכל לטפל בהם כמו שצריך, וגם כי הייתי מודעת לכך שאולי השבץ יחזור. הרי אף אחד לא ידע להגיד בדיוק למה זה קרה - לא הייתה לי היסטוריה משפחתית, או בעיה של חולי כלשהו, אבל עדיין הייתי במעקב, ומי יודע...".

למרות זאת, האהבה והרצון לילדים גברו על הפחדים, וגילי, שטופלה בתחילה על ידי ד"ר שמיס במרפאה בחדרה, ואחר כך אצל ד"ר אדריאן אלנבוגן וד"ר נרדין עסאלה, שניהם רופאים בכירים במחלקת נשים ויולדות של הלל יפה, זכתה להביא לעולם בשנת 2011 זוג תאומים, עומרי ואיתמר. "ההריון היה הריון בסיכון", היא מתארת את שעברה, "והצוות בהלל יפה היה שם לצידי לאורך כל הדרך, מעודד, בודק, מוודא ועוקב. נטלתי תרופות מדללות דם, והייתי מאושפזת גם ביחידה להריון בסיכון, שם דאגו לי ד"ר חיים דוד וד"ר שמואל אנדרמן, כאילו הייתי הבת שלהם".

הטיפול המסור, והעובדה שההריון והלידה הצליחו, נטעו בגילי ובבעלה את הביטחון לצאת במסע לקראת הריון נוסף וילד נוסף, או במקרה הנוכחי, ילדה, רוני, שנולדה בדיוק בשבוע בו נחגג יום המשפחה בישראל. גם הפעם המעקב של צוות המומחים של הלל  יפה – ד"ר סופר, ד"ר נרדין וד"ר דוד – היה חלק הכרחי. גילי אושפזה שוב למעקב ביחידה להריון בסיכון, וגם הלידה, שהייתה בניתוח קיסרי בשל העובדה שבמצבה של גילי אסור ליטול אפידורל, עברה בשלום.

ד"ר חיים דוד, מנהל חדר לידה ומי שטיפל בגילי במהלך אשפוזה ביחידה להריון בסיכון, מסביר כי שבץ מוחי, מביא עמו חשש לקרישיות יתר, מצב שעלול להיות מסוכן ביותר בהריון. "אין מניעה לנשים בגיל הפוריות שלקו בשבץ מוחי והחלימו מלנסות להביא ילדים לעולם", הוא מסביר, "אבל הן בהחלט צריכות להיות בפיקוח קפדני וצמוד לפני הכניסה להריון, במהלכו, וגם לאחריו. השינויים הפיזיולוגיים במהלך ההריון מגבירים את הסיכון לקרישיות יתר ובכך מעלים גם את הסיכון לחזרה של השבץ המוחי. במקרה של גילי, היא הייתה במעקב צמוד בכדי שאם אכן יתרחש שבץ, נוכל לסייע באופן מיידי. רק השבוע, יילדנו אישה שלקתה בשבץ מוחי בשבוע הריון מתקדם, ולשמחתנו, הצלחנו להציל הן אותה והן את התינוקת שלה, ושתיהן בריאות ומתאוששות בימים אלו ממש. אבל שום דבר לא ברור מאליו, ואנחנו משתדלים לעשות הכול עבור כל יולדת שנמצאת תחת השגחתנו".

את העניין הזה מסכמת גילי טוני-גרין במילותיה שלה: "ללא ספק, העובדה שרוני נולדה בהלל יפה, בסמיכות לתאריך בו גם נחגג יום המשפחה, מייצגת נאמנה את ההרגשה שלי שהצוות פה הוא כבר מזמן משפחה. כאן הצילו את חיי, אבל כאן גם עזרו לי ולבעלי להביא חיים חדשים לעולם, מטרה שהייתה לא פשוטה, אבל התגשמה, לא מעט, בזכותם".

גילי טוני גרין עם בתה רוני